ההכנות למסיבת הסיום בעיצומן. כולם עושים חזרות בשצף קצף ומתרגשים לקראת בואו של הערב הגדול (אני בטוחה שגם אתם. נכון?). אמנם, כרגע זה לא ממש מרגיש כמו מסיבה, ובטח שלא כמו סיום (תסלחו לי, אבל כשיש חזרות בבצפר כל יומיים, בלי שנזכיר בכלל את הבגרויות, זה לא ממש בדיוק סיום סיומת.)

אז יו קנואו, אמתכם הנאמנה הייתה חלק מצוות הכתיבה המכובד של הערב, והשקיעה ימים כלילות בכתיבה סצינות הזויות עבור המאורע. אפילו אתם סבלתם אחת מהן. ואז התחלילו החזרות ותפקידי ככותבת הסתיים לו. אבל מה, לצערי הרב, כנראה שזה לא היה טראומטי מספיק עבורי, שכן מסיבה לא ברורה החלטתי שאני רוצה גם להופיע על הבמה עצמה. אה, נערה קלת דעת שכמוני. הצטרפתי לקבוצת השירה. 

"פרחים בקנה".

"הרקדן האוטומטי."

ואני ידעתי למה אני נכנסת, ידעתי! הו, בחיי.

לבסוף אחרי יום מפרך של הקלטות (שתיים בצהריים עד עשר בלילה) ושתי שורות סולו ב"רקדן האוטומטי" (שריר בשריר נוגע לא נוגע??) חשבתי שהעניין הסתיים יפה ופחות או יותר בכבוד. 

הממף. ההמף. אז זהו. שאז הסתבר לי שאם אני רוצה גם לעלות על הבמה זה לא נגמר כאן. לכל שיר כזה יש ריקוד. משמע > > כדי לשיר (ולא רק בפלייבק) צריך גם לרקוד (את המנגינה הוא חי, גופו מחושמל, אוי אבוי לי מה חבל).

טוב. בכבוד רב כבר לא נצא מזה.

אבל מה.

הכוראוגרפית כוסית!

(הנה באים הדיטיילס, רגע).

היתרון הגדול שבהשתתפותי בהפקה הנהדרת הזאת הוא העבודה הצמודה עם שני סלבריטאים של ממש. הכירו נא את הנפשות הפועלות:

גיא הבמאי

(כמו בוב הבנאי, רק פחות שווה, כמובן)

הבן של המבצעת המקורית של "חורשת האקליפטוס" - הייתם מאמינים שזאת לא זאתי מכוכב נולד? - אופירה גלוסקא, וגם איש נורא נורא מוכשר בפני עצמו, באמת.

(הנה, תראו, אפילו כתוב עליו כאן)

תראו בעצמכם כמה מוכשר -

א - הוא לא השתמש בחלק גדול מהקטעים שכתבתי במופע בטענה ש"הוא לא קיבל אותם באי מייל". עכשיו, מישהו מוכן להסביר לי איך זה מסתדר עם העובדה שהוא ענה לי על המייל שבו שלחתי את הקטעים?

ב - אחרי שבזיעת אפיי כתבתי מילים חדשות לשיר "כבר עכשיו" כדי שיתאים לסצינת הגדנ"ע גיא הבמאי מחק איכשהו את הפלייבק לשיר מהמחשב שלו, ובכך הוליך לאבדון את השיר הכי שווה במופע :(

זאת הפעם הראשונה שהתרגשתי כל כך

לא הצלחתי לדבר כשהמפקדת צעקה

לא שהתבלבלתי רק פחדתי מעט

נתתי לה הקשב ואז

מילאתי כל פקודה

ורצתי, וצעקתי, ושטפתי

את השירותים

ורצתי, ונפלתי

לשלושים שכיבות שמיכה

רק לוף קיבלתי כארוחה

בגדנ"ע...

היו לי תוכניות ומזימות

איך אני אכבוש אותם

ואעשה שכונה מהגדנ"ע

אבל מול הרס"ר הבנתי אין לי שום ברירה

לקבל את המ"פ

אישיות בפני עצמה

ורצתי...

אבל נסלח לו כי יש לו נעליים כתומות ומגניבות :/

שלומית החצאית השמרנית

שלומית היא הכוראוגרפית שלנו, וכמו שאמרתי, היא כוסית על.

יש לזה כמה יתרונות -

א - הבנים מגיעים לחזרות.

ב - הבנים מסכימים לבצע תנועות מפגרות, ואפילו נורא משתדלים לבצע אותן טוב.

ג - כשמשעמם לרקוד שוב ושוב את "הרקדן האוטומטי" (מתחבר כמו אוטומט לזרם...) תמיד אפשר לבהות לה בישבן :]

והיא גם סלבריטי!

תראו:

שלומית הכוסית

שלומית החצאית השמרנית

אסכם בכך שאספר לכם שעכשיו אין חזרות כי שלומית חולה (אווו... כולם ביחד - עצובים :( )

אתם יודעים למה. כי אנחנו כ"כ מפגרים, קשי הבנה ומאותגרי תנועה שנפשה העדינה לא עמדה בזה יותר.

נאחל לה איחולי החלמה מהירה.

ולסיום,

בונוס -

עוד סצינה (הכי מצחיקה בעיניי) מן המופע המהולל. קרדיטים מגיעים לת', ט', ס', י', א' ולי.

אנג'וי -

* * *

הסצינה: תוכנית טוק-שואו בנושא ההתנדבות.

המנחה: גוץ, לבוש חליפה לבנה מגוחכת, שיער מחומצן מלא ג'ל

מנחה טלוויזיה סליזי וצהבהב: "שלום לכם צופים יקרים שלי, הערב בתכניתנו חבורת מתנדבים משכבת י"ב יספרו לנו על חוויית ההתנדבות. הרבה מאיתנו כבר שכחו מה זה להתנדב ואולי בכלל לא ידעו ותמיד חיפשו את הפראייר שירים את היד לפניהם. למזלנו נמצא פה דור העתיד שיתנדב במקומנו- קבלו בבקשה את ה..הממ..(מנחה מהסס מה לומר, הצופים עולים לבמה עם שלט ענק "הצופים שולטים") אה... מד"א! (הצופים מתחילים לשיר שיר של הצופים) (מנחה מתעצבן) שקט! שקט! (אומר למיקרופון) איפה הזרקורים?? חזרה אליי! חזרה אליי! (מושך אליו נציג מהצופים) אז, ספר לנו על ההתנדבות הראשונה שלך במד"א."

נציג צופים: "אבל, אבל..אני מתנדב בצו-.."

מנחה (בתוקפנות): "תגיד, מישהו פעם מת לך באמבולנס?"

נציג צופים: "אההה..."

מנחה: "תשמע, אני לא רוצה להישמע מזלזל או משהו, אבל אתם, במד"א, אתם לא באמת רופאים, נכון? אז מה זה כל העניין הזה? מה, מה אתם עושים שם?"

נציג צופים: "תשמע, אני לא יודע מה אמרו לך, אבל אני לא מתנדב במד"א...."

מנחה: "אהה... אני מבין.... אז אתם לא רואים את זה כהתנדבות, אתם רואים את זה כאורח חיים ממש! אני נרגש! קהל נכבד, איפה הכפיים?"

- מחיאות כפיים בקהל -

מנחה: "טוב, תודה לכם מד"א, אתם עושים עבודת קודש, חזקו ואמצו."

נציג צופים: "אבל אנחנו צופים! צופים! אלה עם החאקי! ששרים וזה, אתה יודע... "

מנחה (דוחף אותו החוצה, מדבר לאוזנייה): "טוב, חזרה אליי, חזרה אליי, מצלמה אליי, יופי מותק.

(לקהל), ועכשיו, קבלו בבקשה, את.. אההה... (מהרהר... ) אה... (עולים לבמה משמר אזרחי, אחד מהם נושא מקל של משמרות זה"ב) אהה... הצופים!"

נציג משמר אזרחי: "סליחה, סליחה, יש לך טעות..."

מנחה: "אז מה, צופים, קרה לכם פעם ששרו לכם "הצופים הקופים"?"

נציג משא"ז: "מה? איזה שיר? על מה אתה מדבר?"

מנחה (שר): "הצופים הקופים מן ה-(ביפ = קול צנזורה) - הם יוצאים, בשורה ארוכה עם נזלת ירוקה!"

נציג משא"ז: "אה, השיר הזה... אנחנו תמיד שרים אותו לצופים..."

מנחה: "אתה רואה? אז למה לעשות בעיות? אז תגידו, חבר'ה, איך הולכת השבועה הזאת של הצופים? (מדגים בידיים תנועות משונות)... צוחק... תגידו, תגידו, קרה לכם פעם שמת לכם מישהו בזמן טקס אש?"

נציג משא"ז: "אההה...."

מנחה: "טוב, זה יפה מאוד, כל הכבוד, תמשיכו ככה, חזקו ואמצו, היציאה משמאל... ועכשיו –"

-  לבמה נכנסת בחורה, פותחת את הפה ומנסה לשיר -

מנחה: "מה זה? מה זה? לא עכשיו! מצלמה אליי, חזרה אליי, איפה האורות? איפה הזרקורים? – דוחף את הבחורה החוצה –"

מנחה: "קהל נכבד, יש לנו עוד מתנדבים, מתנדבים – בואו!"

(קבוצת מד"א עולה לבמה, ביניהם אחת כוסית, בחצאית ושיער בלונדיני)

מנחה: "וואו! איזה מתנדבת – אה, מתנדבים יש לנו פה... הופה הופה... תזכירו לי, איפה אתם מתנדבים?"

מד"איסטים: "במד"א!"

מנחה: "וואלה? קרה לכם פעם שמישהו מת לכם באמבולנס?"

מד"איסט א': "תשמע – "

מנחה: "רגע, אני לא שומע, מה אמרת (פונה לבחורה)?"

בחורה: "כן, בטח, ברור...."

מנחה: "יש לי שאלה קצת אישית.... אה, אני יכול לשאול אותך את זה אחרי התוכנית, אולי? על כוס קפה אולי... ההורים שלי לא בבית, את יכולה לבוא..."

בחורה: "כן, בטח, ברור...."

מנחה: "טוב, בזה סיימנו את התוכנית שלנו להערב, כל הכבוד לכל המתנדבים, תמשיכו להתנדב כל כך יפה ולעשות לנו את העולם יפה יותר. אתם דור העתיד! אני אוהב אתכם! לסיום, קבלו את כל המתנדבים שלנו בשיר פרידה."

(יוצא מהבמה מחובק עם הבחורה)

צופים: "יו יו וואטס –אפ? צופים 2006 על הבמה! (בקצב ראפ) זה אנחנו הצופים/ שבאנו להרים/ לכם את המורל/ לא שומעים אתכם בכלל! / אנחנו כאן עכשיו/ לסדר את המצב/ בכל תנאי ובכל שעה/ הצופים לפעולה!/  הצופים במדורות, הצופים בטיולים/ הצופים בכל מקום ובנפש מתנדבים/ עוזרים לקהילה ומקנים לה ערכים/ בכיף ובסטייל אנחנו מתנדבים!/ טם טה טה טם טם טם! יו יו הצופיםםםם!" (יוצאים בתנועות של שבועת הצופים)

 * * *

צ'או, דארלינגס.

בו.