עגורים הם ציפורים נהדרות. לא, באמת.
מן כזה טנק מעופף וצווח מעליך, כשאתה מתאמץ להסתכל למעלה על ראש החץ הנהדר ובו זמנית לזכור לסגור את הפה.
גם אגמון החולה זה מקום נהדר. אולי בגלל שזה המקום היחיד שראיתי בו טנקים עפים וצווחים.
וברצינות, סעו לאגמון החולה. יש נדידה מטורפת של עגורים, ונדחפו לחגיגה גם פרפורים, סיקסקים (!), אמורים להיות גם שלדגים (לצערי אני לא ראיתי, אבל נדמה לי שאמורים להיות), ג'מוסים (!!!), חמורים (נורא לא קשורים, אגב), לוטרות ובקיצור: מכל טוב הארץ.
תכננתי לצלם את נשמתי, אך לצערי אחרי שתי תמונות בראש פינה [חיפשנו חלמוניות לפי המלצות הילידים, אתם מבינים (אגב, לא היו.)]- התמונות יגיעו בהמשך- הבטריות נגמרו ונשארתי בלי מצלמה. אתם מבינים, זה מה שקורה כשמבקשים ממני לטעון את הבטריות יום לפני. מאוד מאוד לא חכם. גם לא חכם לבדוק אם עשיתי את זה. הו וול, כשאהיה בת שמונים לפחות לא יגידו שהסתנלתי מזקנה.
ובדרך חזרה, טלפון. (אני ממש מופתעת שלא מלמלתי משהו בסגנון "המנמנמנמנמנ בלעלעל" וחזרתי לישון, אפילו הצלחתי לדבר!)
והופ- נסיעה לדרום 
היה נהדר.
חוץ מהחשופית. אתם מבינים, זה נורא לא מומלץ לדרוך עליהן. בעיקר לא עם גרביים.
"רדי ממני! רדי ממני!!!!!!!!!!!! איכסה, דביק."
אגב, סופסוף מצאתי מה לעשות עם גרביים-עם-חורים (לא, לא לדרוך על חשופיות. נורא לא מומלץ).
אני אני אני!
הקורבן הראשון יעלה בימים הקרובים, אני מניחה.
שיהיה לכולנו שבוע טוב, נטול חשופיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד