מי ישב לי על הפסנתר? OO

 הייתי בחצי הגמר של תחרות רובינשטיין! כיף כיף כיף.

במפגן ספונטני הזמנו כרטיסים מאתמול לאתמול (זה מה שנשאר...)
היה ממש ממש אדיר. אבל ממש.

היו המון זקנים עוינים (אבל הם תמיד עוינים, אז זה לא חידוש), היו גם כמה זקנות בשורה לפני ששלפו משקפות קטנות מטומטמות כאלו, כמו שיש בסרטים המצוירים. לא חשבתי שזה באמת קיים.

לפני ישבה זקנה ממש מפחידה, עם שיער- לא, סליחה, זה לא היה שיער. זה היה שיח! שיח ענק! ברחו על נפשותיכם!

כנראה שהיא גם הכירה את הקונצ'רטי שניגנו המתמודדים, כי היא מצאה לנכון לנענע את הראש מצד לצד ותוך כדי לאלץ אותי להזיז את הראש לכיוון הנגדי לה כדי שאוכל לראות משהו. זה היה קצת מרגיז.

המתמודד הראשון שניגן (רומן רבינוביץ'- אם כתבתי נכון) בחר יצירה ממש לא מתאימה. זה לא היה  חכם לבחור יצירה (טיפה אנמית) של מוצרט, היא לא באמת הראתה את היכולות שלו..

המתמודדת השניה (צ'ינג יון-הו מטייוואן, ונראה אתכם זוכרים את השם הזה!) הייתה ממש טובה. אבל ממש. היא גם ניגנה יצירה מאוד מוצלחת של בטהובן, כך שהיה ממש מגניב.

השלישית (אני לא זוכרת את השם..) ניגנה קונצ'רטו יפה של מוצרט, אבל נדמה היה לי שהיא הייתה פחות טובה..היא גם לא עלתה לגמר.

          
*למי שלא יודע: תחרות רובינשטיין זו תחרות נחשבת מאוד

לפסנתרנים מכל העולם.

היא כ"כ אדיר . כ"כ. 

Yeh! הייתי בתחרות רובינשטיין!    

יש אנשים שמנגנים במפוחית, או אקורדיון,
ואחרים בקונטרבס או חלילית או חצוצרה.
היתה לי אמא חרוצה ובעלת דימיון,
אשר הפליאה לנגן במכונת תפירה.
שעות ארוכות הייתה רכונה
על בדי הפישתן ובדי הכותנה
וכשעייפה מעט הייתה לוחשת לי:
"זאת לא סתם מכונה, זה הפסנתר שלי".

תפרה חוטים דקים וסרט מלמלה,
ושרה לה באידיש ובעברית קלה,
"היה היה המלך, היה הייתה מלכה",
והכלים ברקו והרצפה מורקה.
היה היה המלך, היה היתה מלכה,
ואמא גיהצה, כיבסה וגם אפתה.
ועד היום הסיפורים על נסיכות ועל רוזנים
באורח פלא מזכירים לי חצילים מטוגנים
ובקונצרטים בהיכל על יד הבימה,
אני שומעת הד רחוק, הד רחוק,
של הפסנתר של אמא.

סתם ככה, באמצע התפירה היום- שבקה לי המכונה.

טוב, לא ממש שבקה- אבל היא עושה בעיות, אפילו יותר מתמיד (!). ממש אי אפשר לתפור איתה עכשיו..

זו מן מכונת אנטיקה שכזאת, היא הגיעה עם סבתא מאמריקה בשנת טרפפ"ו. מאז סבתא לא נגעה בה,

אבל כשאני התחלתי לתפור היא סוף סוף מצאה בעלים.

אולי היא סובלת מחרדת נטישה? (לא תפרתי כבר שלושה שבועות לפחות).

אולי יש בעיה של שפה?

 אף פעם לא חשבתי שייתכן שהיא מבינה רק אנגלית. תמיד אני מנסה להתחנף אליה בעברית (הקללות החרישיות בהתאם), כדי שתמשיך לעבוד, כי בחייאת- אני צריכה לסיים כבר את השמיכה..

אולי היא סתם אמריקאית סנובית?

אולי לא נאה לה לעבוד איתי?

מעניין מה יקרה אם אעשה לה מניקור ורוד על המחט, אולי היא תתרצה.

אין לי חשק לרוץ איתה שוב לטכנאי-בפעם הקודמת הממזרה הייתה בסדר גמור אצלו וכשחזרנו הביתה- עולם כמנהגו נוהג..

אני חושבת שהיא פשוט שונאת אותי. מההתחלה. הרוורס (כן, זה קיים גם במכונות תפירה...מגניב, הא?) יצא עקום (ולא בגללי!), התפרים לא שווים..וכלום לא השתנה מהקיץ ועד עכשיו.

אבל חבובה, למה עכשיו?! למה למה למה דווקא עכשיו?

יש לי מתנה חשובה להתחיל (עד שהחלטתי על דוגמה וקניתי בדים..), עוד תיק חשוב לאמא, שמיכת טלאים שמחכה כבר 200 שנה לסיום ועוד רשימה עצומה של דברים מגניבים שאני רוצה לעצמי..

אני אומרת שיש שתי סיבות אפשריות לקקי הזה:

א. קונספירציה אכזרית של הממשלה להוציא אותי מדעתי (ברצינות, זה עובד מצוין עד עכשיו)

ב. חוקי מרפי בפעולה. עד שסוף סוף יש לי זמן לתפור- המכונה הולכת..

לעזאזל עם כולם, אני לא מתכוונת לתפור ביד.

שבת שלום ושיהיה לכם יום נטול מכונות תפירה סוררות.

נ.ב- כנראה שאני נוסעת לשמוע את ההגמר של תחרות רובינשטיין! כיף כיף כיף!

תעזבו אותי בשקט.

לא, ברצינות.

אז מה אני? -אני עייפה

-אני פרפקציוניסטית

-אני חולת שליטה ):

-אני מתחילה לחפף וזה רע מאוד

-אני לא מספיקה לנגן

-אני לא מספיקה לנשום

-אני צריכה לחרוש למבחן במתמטיקה

-אני חייבת את חופש פסח

-אני לא יודעת אם אני אוהבת או לא

-אני גרועה ביחסים חברתיים

-אני צינית בטירוף, אפילו יותר ממה שהייתי

-אני אוהבת לרדת על אנשים

-אני רוצה לדפוק לכמה אנשים משהו בראש

-אני לא מצליחה להתבטא כמו שצריך וזה למה אני כותבת כמו ילד מפגר- בסעיפים.

-אני לא יודעת למה להתחפש וזו בעיה

-אני רוצה להשאר בבית...לפחות חודש

-אני עדיין עייפה.

בפוסט אני נשמעת אפילו יותר ממורמת ממה שאני (שזה קצת קשה, אבל ניחא).

אני מגזימה? חוששתני שכן. מצד שני, לא מתחשק לי להשלים עם 50 במבחן ובוקס בעיניים של כמה ילדים מרגיזים במיוחד (ולחלק השני דרושה לי כל המשמעת העצמית, למרות שדווקא היה מעניין אם הייתי משתחררת).

צריך לדעת לאן לנתב אנרגיות אני מניחה. מה לעשות, אני חננה וזה חביב. מצד שני אני לא רוצה להיות חננה מוגבלת חברתית שנראית כמו טרול מערות (זה כבר טיפה יותר מסובך, אגב).

ואני לא יודעת אם אני אוהבת אותו. או לא.

הוא מצחיק אותי. יש לנו הומור דומה- זה משעשע לרדת איתו על אנשים. זה גם תמיד עובד.

הוא די דומה לי במחשבה.

אבל..לא יודעת. זה לא מרגיש..לא יודעת. לא שיש לי כזה ניסיון עשיר, אז באמת אין לי מושג =\

לא יודעת. לא יודעת.

הומ. אנוכי יצור מבולבל. ועייף.