חזרתי היום בשש בבוקר מפולין, שבוע ויום של חוסר שעות שינה מטורף, אנשים סביבי 24 שעות, רעש, בלגן, סיפורי שואה קשים, תמונות עוד יותר קשות, והכי קשות המחשבות.

זה באמת חוויה שחובה לעבור, לא יודעת איך להסביר כל כך, זה ממחיש את העבר, ומפחיד מהעתיד, מהרוע שיכול להיות, ההתעלמות, השנאה, הגזענות, והקור רוח של הרוצחים, והמחשבה שזה לא רוצח, שניים או עשרה, זו אומה שלמה, עמים שלמים שהתגייסו לרצח מזעזע, התעללות, הרעבה וסבל לא אנושי, בלי סיבה ממשית, בגלל תיאורית עליונות מטורפת ולא הגיונית, רצח של ילדים,נשים, גברים, זקנים, כולם בעצם, סימון שלהם, השפלה, גזלת רכוש, הרעבה, מכות, התעללות, ובסוף- רצח בירי, הרעלות גז, רעב, מחלות, מגפות, ריכוז, חנק, שרפה, מכות רצח ומה לא.

אותי זה זעזע, ואני מרגישה הרבה יותר מזה, ואני לא מצליחה למצוא את המילים להסביר.

היינו בבורות ירי, בתי כנסת שחרבו, עירות שחרבו, עירות ומקומות שגרו יהודים ואינם, מיידאנק, אושוויץ 1, בירקנאו, טרבלינקה ועוד המון מקומות.

המדריכות היו מעולות, ידעו הכל, ידעו מתי לרגש ואיך, איזה תמונות ולהראות, מה לספר ומה להגיד, ידעו להצחיק שצריך, להיות חלק מהחברה והתאימו באמת למסע, וחיזקו אותו ואת הרגשות ממנו.

דבר חשוב שבאמת למדתי מהן, זה לא לעשות מה שנאצים עשו ליהודים, לנו בעצם, להתייחס אליהם כמו מסה לא אנושית, להוציא מהם כל טיפת כבוד ורגש אנושי, ולהפוך אותם לגוש אנשים זהים, חסר שם ורקע, חסר יחוד וסיפור אישי, אלא להפך- לספר כל אחד על הסיפור האישי שלו, לדעת שכל איש הוא שם, וסיפור, ורגשות וחיים, ולא מספר במקרה הטוב, או גופה במקרה הרע.

אז לתמונות:

הדבר הראשון שראיתי שירדתי מהמטוס =]

שקיעה פולנית ראשונה, כולן שם מדהימות

אנדרטה ראשונה, עצוב לראות פשוט

קרון שילוחים אמיתי

אנדרטה של חלק מהמחנות, כל אחד בצורת קבר ענקי

רכבת אמיתית

הקרון מבפנים

הצד השני של הקרון, עדיין מבפנים

הבית קברות היהודי

קבר בבית קברות היהודי

עוד קבר

אהבתי את הקישוט שהמטילים הוסיפו לקבר,שימו לב

עוד קבר

קישוט מדהים שעשו לאיזה קבר שם

הקבר של ממציא שפת האספרנטו, לא ידעתי שהיה יהודי

בקיצור, זה הסוף של החלק הראשון של התמונות, היה קשה, מרגש, וחובה לכל יהודי לדעתי.

אגב, לא הקטנתי תתמונות בכוונה, זה חשוב לי הפרטים, והשקעתי פה בכתיבה לדעתי, אבל הייתי צריכה להוציא את זה.

יומטוב