ישבתי בחוץ, קפאתי מקור.
הגשם כבר הפך מטפטוף קל למבול חסר מעצורים.
הקור כמעט עצר את הורידים, והשפתיים נהיו כחולות מקור.
מלנכוליה ובלבול תקפו אותי בבת אחת.
כבר לא ידעתי מה לעשות.
חשבתי חזק, ישבתי מכווצת, ניסיתי לחמם את עצמי בדרך כל שהיא.
אבל כל המחשבות קיררו אותי יותר. המחשבות הרעות, הקשות, העצובות.
יכולתי להרגיש דמעה נוזלת לי מזוית העין, וממש שניה לפני שהיא קפאה.
עוד יכולתי להרגיש פעימה פעם בכמה זמן, אבל כל פעימה הכאיבה לי. הרגשתי אותה בראש, בלב.
האדישות והקרירות רק הרחיקו אותי, ניתקו אותי מהמציאות.
"אלוהים" אמרתי, והרגשתי איך אני הולכת לאיבוד בתוך המילה. "תעזור לי אלוהים" התפללתי. "אלוהים, אני פוחד למות."
יש לו היום יומולדת.
א ל ו ה י ם א נ י פ ו ח ד ת ל מ ו ת .