אני מגעילה את עצמי. פשוט דוחה את עצמי.
אני אוהבת מישהו, והוא אוהב אתי.
אנחנו לא ביחד, והסיבה? אנחנו "לא מתאימים".
שטויות, בולשיט, איכ.
זה בגלל שאני מעיקה. אני מנסה לשנות אנשים.
גורמת להם להיות אחרים לידי.
להתנהג לא כמו עצמם. אחרים.
אני לא אוהבת את זה. לא אוהבת את עצמי.
נפרדנו, קלטתי את זה טוב מאוד.
זה לא שאני לא יכולה, אני פשוט לא רוצה.
זה לא יעבור. מישהו יעביר לי את זה.
ואם זאת לא תיהיה אני בזמן הקרוב, זה יהיה מישהו אחר בעתיד.
אני יודעת שאני יכולה לצאת מזה, אני מסרבת.
לפחות בזמן הקרוב.. אני עדיין מאמינה ש..
מאמינה בזה.
מאמינה ש.. הוא אוהב אותי..
לא מצליחה להפסיק להאמין, וגם לא רוצה..
זאת התקווה שלי, ה- 1% הוא עדיין שלי.
ואת זה, אי אפשר להכריח אותי לשכוח..
אני לא יודעת מה יהיה יותר טוב בשבילי.
מה יהיה יותר טוב בשבילו.
מה יהיה יותר טוב.. בשביל שנינו..?
אני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם. קשה להמשיך לאהוב ככה.
קשה להמשיך לאהוב כ"כ הרבה.. מישהו שפגע בך כ"כ חזק.
אהבה ראשונה.
אני לא יצא מזה לבד. אני אחכה.
אחכה למישהו שיבוא וימשוך אותי מכל הבוץ הזה.
אני יגרום למישהו להגיע.
מתישהו, זה יקרה..
זה יקח חודש, חודשיים, שנה, שנתיים.
זה יקרה.. אני מאמינה שאני הוצאתי אותו מהבוץ.
אני מאמינה בזה באמת.
עכשיו מגיע לי גם..
אל תגידו לי
"זה יעבור"
"אל תדאגי"
"הוא לא שווה את זה"
"יבואו עוד"
...
אני יודעת את כל זה..
זה יעבור, אני לא דואגת.
הוא לא שווה מה? חצי שנה? בכי?
או אולי.. אותי?
אני כבר לא יודעת.. הכל מתערבב ומתערבל..
היום גיליתי שקרים.. הכעסתי אנשים..
בגדתי באמון של אנשים שבגדו באמון שלי.
זה חשוב. הכל חשוב.
אני אוהבת.. לא אותך..
אני אוהבת.. את החיים..
לחיות.. אני אוהבת תקופות..
את התקופות הגשומות.
את התקופות הטובות.
את התקופות המוצלחות.
את התקופו החברותיות.
את התקופות החדשות.
והכי-
את התקופות המאוהבות!!
ומסר אמיתי, לאנשים אמיתיים..
תשימו לב מה קורה מסביבכם.
אל תשקרו, אין דבר כזה "לא חשוב".
הכל חשוב.
ומסר אחרון-
תחיו את הרגע!
עדיף להצטער על משהו שעשית, מאשר על משהו שלר עשית ולעולם לא תיהיה לך הזדמנות לעשות!!
אני לא מתה על אנשים שלא מנצלים את הרגע.. זה לא נקרא לחיות..
טוב, אולי כן, אבל לא לדעתי.
בברכת אני-שונאת-אנשים-אבל-גם-אוהבת-אותם
3> שיר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
