טוב כי אין לי כוח לזה.
אני לא בנאדם שמבקש סליחות. נקודה.
כאילו, אני כן מבקשת, אני לא מתכוונת לזה.
כל מה שאני עושה, אני עושה כי זה נכון לדעתי.. ואולי רק לדעתי..
אז אם אני עושה משהו, יש לזה סיבה.
אז או שאני אבקש סליחה, אתם יודעים, כדי לצאת מידי חובה..
או שאני פשוט יחכה שתסלחו לבד.
יש מקרים מאוד מאוד מועטים שבהם אני מבקשת סליחה, ומתכוונת לזה..
כי חוץ מהקטע שאני עושה הכל ואני מתכוונת לזה,
אני גם מאוד מאוד קלת דעת.. עושה מה שבראש שלי..
אז רוב הפעמים אני לא באמת מצטערת על זה.
אבל מקרים המועטים שאני כן, אפשר לראות שאני מצטערת.. פשוט להסתכל לי בעיניים.
אבל יש גם עוד סוגשל סליחה.. סליחה של אין ברירה.
אם אני עושה משהו מלית ברירה, או מחוסר בחירות אחרות..
אז אני יכולה להצטער כמה שבאלי, ועדיין להמשיך לעשות את זה.
אני מנסה לפרוש פה את מה שאני באמת חושבת על סליחות בפוסט אחד.
זה מסובך, אני בנאדם מסובך.
אני יכולה להגיד משהו, ולהתכוון למשהו אחר.
לעשות הפוך ממה שאמורים לעשות ולקבל בדיוק את אותה תוצאה רצויה.
להזיז דברים ב-ד-י-ו-ק בצורה שאני רוצה שהם יזוזו.
ולעשות ה-כ-ל כדי לקבל מה שאני רוצה. הכל.
לפעמים, מה לעשות, זה לא הולך. אחרי הכל, גמאני בנאדם.
אז אולי אני מעריכה את עצמי הרבה יותר מדי ממה שאנשים אחרים יעריכו אותי.
אבל אני מכירה את עצמי הכי טוב בעולם.
אף אחד, אף אחד, לא יכול לצפות אותי, או לדעת מה אני יעשה בכל רגע נתון.
אולי חוץ מכמה אנשים בודדים (אני מדברת על 2-3 אנשים מסויימים מאוד)
כמה שתגידו שאני צפויה, אני עושה את זה כי אני יודעת מה הולך לקרות.
אנשים שחושבים צעד קדימה, אני חושבת שלושה קדימה.
אני יכולה לגרום לאנשים מאוד לאהוב אותי.
ובאותה מידה, בדיוק באותה מדיה, לגרום להם לשנוא אותי שנאה עזה ביותר.
אני יודעת מה הולך לקרות, וגם אם אני מצטערת שזה קרה..
אני יודעת שזה יבוא.. אני יכולה לשנוא את מה שיקרה, אבל אין מה לעשות.
אז הפואנטה שלי היא שאני לא בנאדם של סליחות..
חוץ ממקרים בודדים, שבהם אני באמת באמת עושה שטויות.
או בלי כוונה או משהו. באמת שאני יודעת מתי אני עוברת את הגבול.
אבל לי יש גבולות משלי. גבולות אחרים, שונים.
לכל אחד יש גבול.. שלי פשוט נמצא ממש ממש רחוק.
יש לי גבולות שונים. מאוד שונים. בהכל.
הגבולות שלי בכמה אני יכולה להיות חברה טובה.. וואוו איפה שהם נמצאים.
אבל זה אותו דבר בגבול של כמה שאני יכולה להיות רעה, מרשעת.
הגבול של האהבה שלי והשנאה שלי לאנשים.
הטוב, הרוע. הנחמדות, הגועל. הקרירות והחמימות שלי.
הכל, הגבולות שלהם בשמיים..
ואני מודה, מודה ומתוודה. אני יכולה הכל, אם אני רוצה כמובן.
כי יש את המשפט שאני הכי שונאת בעולם.. אבל למה? כי הוא נכון.
אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה.
אז אל תתחילו לשנות דעות לגבי, כי איך שאני מתנהגת אליכם עכשיו, ככה תמיד התנהגתי.
ותמיד אתנהג. (עד שתעשו משהו דפוק בצורה בלתי רגילה, ואז נחשוב עליכם ><)
אז זאת הפואנטה שלי.
אלה העקרונות שלי, ולפי זה אני חיה.
אז הנה לכם התורה כולה על רגל אחת..
(חחח הייתם מתים, זה אפילו לא רבע ממני)
ביי. ו.. סליחה >.<
שיר ^.^
ד"א, אני גם לא סולחת לאנשים.
אני זוכרת לכם הכל. הכל.
עריכה:
בחייאת אל תכתבו ללא שם.
זה נורא מבאס, אני לא יקלל אתכם או משהו, אבל עדיין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
