יופי, אז היו לי פוסט או שניים נחמדים. ופה זה נגמר.
כנראה שאנשים לא אוהבים אותי נחמדה יותר מדי..
תמיד יבוא משהו ויהרוס לי את זה. תמיד.
כי זה לא משנה כמה אני מנסה להיות שמחה, וכמה אני מנסה לעזור.
אז בסוף איזה מישהו יגיד את המשפט או המילה הלא נכונים ויופי, הלך לי עוד שבוע.
אם כיף לי או טוב לי, פתאום זה נגמר
וכשרע ועצוב איש אינו שואל
העיקר להיות פה ולחשוב שבסדר
ושכולם יחייכו וימשיכו להאמין
אני אפילו לא מצליחה לכתוב קטעים כמו שצריך!
הכל נקטע לי באמצע כל הזמן..
כנראה שמה שנשאר לי כרגע זה פשוט לחכות, עד שזה יעבור.
ואז לחכות שוב, עד שמישהו יהרוס לי את השמחה שלי, שהיא גם ככה קטנה.
ואז זה לבכות שוב, ושוב, ושוב.
אני צריכה לבלות קצת יותר עם אנשים אחרים, שלא מכירים אותי..
ואני אוכל לספר להם מה עובר עלי, ומה אני צריכה עכשיו.
כי רובכם חושבים שהם יודעים מה אני הולכת להגיד בכל רגע נתון.
ואפילו לא יודעים כמה הם טועים וכמה שאני לא כזאת..
וזה לא משנה מה אני אגיד, זה תמיד יהיה חופר ומשעמם.
אז אני פשוט אשתוק לכם. ואז נראה מה תגידו.
אני לא אוהבת להסתכל לאנשים בעיניים, זה כואב לי.
זה חודר לרגשות העמוקים ביותר.
לסודות החזקים ולשתיקה הרצונית.
להסתכל לי בעיניים זה כמו לראות אותי ערומה.
בלי מעטפת, בלי שום שיריון שיגן עלי.
זה כמו לקרוא לי ביומן.
זה כמו לראות אותי נשברת.
ומעטים מאוד האנשים שבאמת ראו אותי נשברת.
ולהישבר זה לא לבכות או להתפרק, כי את זה באמ שכבר עשיתי לא פעם.
להישבר זה להבין מה עשית, ולהבין שזה הכל באשמתך.
להבין שזו טעות שלעולם לא תוכל לתקן.
להבין, שאין מפה דרך חזרה, ולעולם לא תיהיה.
אני נמנעת מאוד מלהסתכל לאנשים בעיניים.
לפעמים כשאני בכל זאת מסתכלת, זה רק לשניה או שניים, כדי להיראות מתעניינת.
כדי לא להיראות ביישנית. אני? ביישנית?! לא.. בכלל לא..
אבל אני מפחדת שיראו אותי טוב מדי. תמיד רואים אותי.
אני תמיד הבולטת ביותר, הרועשת ביותר.
אני יכולה לעשות הכל, אבל לא להסתכל לאנשים בעיניים.
ורק מידי פעם, כשאני מוכנה לזה, אני יכולה לחשוף את העיניים שלי.
אני יותר מוכנה לחשוף עיניים של אנשים אחרים, ולקרוא אותם.
אבל את זה אני עושה רק כשאני מרגישה מוגנת מספיק.
מעטים האנשים שלהם אני באמת מסתכלת בעיניים. מעטים מאוד.
אני יודעת לקרוא אנשים כמעט במדיוק.
ואם הסתכלתי להם בעיניים אחרי זמן מועט שאיתם נפגשתי, כנראה שהם מיוחדים.
אפילו להורים שלי אני לא מסתכלת בעיניים. בעצם, הם בערך האנשים האחרונים שלהם אני אתן להתסכל לי בעיניים.
אוף, גרמת לי לחשוב על זה כ"כ הרבה. וזה פשוט התפרק ממני, ויצא החוצה.
תודה.
שיר ילדת החורף, שלעת עתה, לכם, לא תסתכל בעיניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
