18/12:
וכמה שזה קל ליפול. וכמה שזה קל להפיל.
וכמה, כמה שזה קל לשכוח..
לשכוח שיש לצדך מישהו,
לשכוח שאוהבים אותך,
לשכוח שיש לך את מה שאי פעם רצית,
לשכוח מה טוב ומה רע,
לשכוח מטלות, משימות ועבודות..
אחח כמה שזה קל.
וכמה שזה קשה..
כמה שזה קשה לדעת את זה.
כי מה שקל לשכוח, עוד יותר קשה לזכור..
ומה שקשה לזכור, הוא כמעט בלתי אפשרי לדעת.
אבל הכי קשה? לשים לב.
לפרטים הקטנים, הגדולים והעצומים.
לפרטים האלה שעומדים לך מול העיניים, ולא עוזבים אותך לשניה.
להבין שזה שם. אבל פשוט- לא לשים לב.
לשכוח ולהתעלם.. להניח בצד ולהשאיר את זה שם.
לתמיד.
אבל אבל אסור לשכוח, וצריך לזכור, וחייב לשים לב.
כי אם לא אני, אז מי?
כי אם לא, אני אהיה זה שיפגע
ואם לא, אני אהיה זה שאעליב
ואם לא, אני אהיה זה ששנוא
ואם לא, אני תמיד אצא הילדה הקטנה.
שלא זוכרת, לא מתייחסת ולא שמה לב.
רק אני, ולא אף אחד אחר.
עריכה 19/12-
וכמה, כמה שזה קל לברוח?
הרי גם ככה רע לי וקשה.
הרי גם ככה הבריחה תעשה לי רק טוב..?
אז זהו. שלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
