29/12/07
פשוט ילדה כזאת קטנה, שלא יודעת דאגות.
פשוט ילדה כזאת קטנה, שמשחקת בבובות.
אני לא אוהבת להיות "בוגרת" "אחראית" או "גדולה"
אני רוצה להיות קטנה.. שידאגו לי..
שיעשו לי, שייתנו לי, שיביאו לי. רק עוד קצת, טיפה.
הכל קורה לי מהר מדי, ומוקדם מדי..
אני לא מספיקה לראות אותי מתפתחת, וכבר אני נערה.
הייתי ילדה תמימה, שהאמינה להכל..
ילדה חייכנית, בלי דאגות..
ילדה שחושבת, שאוהבת..
ועכשיו?
אני לא תמימה, ולא מאמינה בכלום..
אני מחייכת, למרות הדאגות..
אני חושבת, ובטח שאוהבת, אבל זה כי אני מרגישה חייבת..
אני יודעת לפגוע, להכאיב ולשנוא.
אני יודעת להיפגע, וגם את טעמו של הכאב.
ולמרות הכל, אני עדיין ילדה קטנה.
ילדה קטנה שהגיע זמנה מוקדם מדי..
שלוקחת את החיים ברצינות מדי..
שמייחסת חשיבות לאהבה ולשנאה..
אבל עדיין- ילדה קטנה.
(כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב את זה, וממש מרגישה את זה בין האצבעות.. אני לא יודעת מה עצר אותי.. אולי פשוט לא רציתי להיות קטנה יותר)
1/1/2008
היה אתמול יום מדהים.. היום הכי הכי שהיה לי.. באמת.
רק חבל, באמת חבל שתמיד חייבים להרוס לי הכל. הכל.
ציפיתי ליותר מזה, תכננתי את זה הכי טוב..
אבל מי אני שיהנה מהיום המדהים הזה?
ההרגשה פשוט חמקה לי מבין האצבעות, חבל..
ד"א, הייתה בקשה לבטל את התגובות למנויים בלבד. אז ביטלתי. עצלנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
