נורא לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה.
לא אהבתי את הרעיון שכל הפוסטים הקודמים שלי יעברו שנה..
לא יודעת, בזמן האחרון הבנתי את עצמי מאוד..
וביטאתי את עצמי בצורה כ"כ יפה, שהרבה אנשים החמיאו לי עליה..
אז בגלל שאני עייפה, ואני בכלל לא רוצה לכתוב פוסט סוגר-פותח שנה.
החלטתי פשוט לקחת את הפוסטים הטובים שלי מהחודש חודשים האחרונים..
ולתת להם פה לינקים.
פוסט נורמלי על הטיול למצפה רמון+ תמונות, בהזדמנות.
כמה שזה קל ליפול:
"וכמה, כמה שזה קל לשכוח..
לשכוח שיש לצדך מישהו,
לשכוח שאוהבים אותך,
לשכוח שיש לך את מה שאי פעם רצית,
לשכוח מה טוב ומה רע..."
החיים בסרט:
"אבל יש רגעים, בודדים ומעטים.
בהם נסתכל על הסרט שלנו מהצד, ונקבל הרגשת סיפוק..
"זאת אני? אני הגיבורה פה בסרט הזה? אני עשיתי את זה?"
ונענה לעצמינו. כן, זאת אני..."
רוצה להיות קטנה:
"ילדה קטנה שהגיע זמנה מוקדם מדי..
שלוקחת את החיים ברצינות מדי..
שמייחסת חשיבות לאהבה ולשנאה..
אבל עדיין- ילדה קטנה..."
לא מסתכלת בעיניים:
"זה חודר לרגשות העמוקים ביותר.
לסודות החזקים ולשתיקה הרצונית.
להסתכל לי בעיניים זה כמו לראות אותי ערומה.
בלי מעטפת, בלי שום שיריון שיגן עלי.
זה כמו לקרוא לי ביומן.
זה כמו לראות אותי נשברת..."
לא מבקשת סליחות:
"אז אם אני עושה משהו, יש לזה סיבה.
אז או שאני אבקש סליחה, אתם יודעים, כדי לצאת מידי חובה..
או שאני פשוט יחכה שתסלחו לבד.
יש מקרים מאוד מאוד מועטים שבהם אני מבקשת סליחה, ומתכוונת לזה..
כי חוץ מהקטע שאני עושה הכל ואני מתכוונת לזה..."
תנו לי לשתות:
"אני עדיין אוהבת. אבל כבר לא הרבה.
זה דועך, את מה שיחזיק את זה באוויר.
אין לי למה, הפנמתי שזה נגמר.
באמת שהפנמתי.. הבנתי.. זה הלך ולא יחזור..."
בעיקרון זהו. הפוסטים האלה הם מתחילת השנה רק.
אני הכי אהבתי אותם 
וזה סתם פוסט מצוץ מהאצבע, כי אין לי כוח להתחלה החדשה הזאת.
נו כן, על זה אני אחפור כבר בפעם הבאה.
ד"א, את התמונות בכותרת אני צילמתי ^^
שיר, של 2008
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
