אהבה. היא נעלמת, היא נלקחת, ובחללי הגוף שבהם היא הייתה אמורה לשכון מתפשטת בדידות כמו דלקת. החזה והמוח נצרבים בכלום שנותר. ואין דרך להקל את הכאב. אלא בטיפוח אהבה מחדש.
החופש להתעלם מהחופש של האחר הוא באמת החופש המוחלט, אבל המילה חופש היא לא מילה נרדפת לאושר.
(ונפקחו עיניכם/ אמיר צולנג)
והאם החופש המוחלט הוא הדרך לאושר? לעשות מה שמתחשק מתי שבא?
לא יודעת, אולי. אולי כן ואולי לא..
אם כל אחד יחליט להיות חופשי, ולקחת את החופש המוחלט שמגיע לו, מה יקרה?
את החופש להרוג, לאנוס ולגנוב.
זה מה שיקרה..
אז אנחנו אנשים, ואנחנו מבינים שלא לכל אחד יש את החופש המוחלט.
אבל אם פתאום יבוא המישהו שכן יקח אותו? מי יעיז להגיד לו מה לעשות?
ומי שיעיז, כנראה מבין שכל אחד מסביבו יכל לעשות את זה לפניו.
הוא הרי לא יחכה למי שיבין שהוא יכול, ולא יחכה למי שיבין שאפשר.
הוא יעשה את זה לבד, בכוחות עצמו. כי גם ככה זה החיים שלו..
הוא יכול לסיים איתם מתי שרק יתחשק לו. כמו כל אחד אחר.
והאחד הזה לא יחכה שהגרלת החיים תקרא בשם שלו.
הוא ירצה להיות חופשי ולהנות מהחיים כל עוד הוא יכול. ומה אתם תעשו?
תחכו בשקט? תמשיכו לחיות כאילו הוא והמוות לא בדרך אליכם ואל מי שאתם אוהבים?
אלפי אנשים נרצחים, נהרגים ונאנסים בשנה.
אז אפשר לשבת בצד ולחכות, ואפשר לעשות משהו..
אבל מה?
תעשה מה שתרצה- תהפוך לאחד מהם.
תחכה בצד- ותיהיה נתון לחסדיהם.
אז, מה ההחלטה?
שיר, החופשיה (אבל לא לגמרי)
עריכה-
מכירים את זה שאתם חייבים לכתוב משהו ולא יודעים מה?
זה בדיוק זה.
הייתה לי כותרת מעולה, וציטוט פותח..
ומה עם השאר?
ואז פשוט התחלתי לכתוב.. וזה פשוט יצא ממני..
ויצא ויצא ויצא.
כנראה שעם כל מה שעובר עלי, אני באמת הייתי צריכה את זה.
באמת באמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
