זאת הייתה הופעה, אחרי הרבה זמן נטול הופעות..
וכ"כ התגעגעתי לזה, וכ"כ הייתי צריכה את זה..
ולמרות שבבוקר חשבתי שאולי אני בכל זאת לא אלך, וחבל להטריח את כולם מסביב, ואולי אני לא אהנה.. וככה וככה.
בסוף היה שווה את המאמץ.
ולא כדאי שאני אתחיל לדבר על הסיפור שקרה לי בדרך חזרה מהשירותים.. שפגשתי את אורית, והיא אמרה לי היי, ומרוב הלם לא הצלחתי לדבר..
ומי שהיה שם, אכן יודע כמה שהתרגשתי מזה..
ואחרי ההופעה, שחיכינו ליד הוואן, הייתי כ"כ אנרגטית, ועוד נשארה בי כל ההתרגשות של ההופעה, והוצאתי אותה על כולם.. (בעיקר על העובדי במה.. ><)
ולפני שנסענו, עוד הספקתי להציץ לאורית דרך החלון של המשרדים, מה שכולכם לא עשיתם 
בכל מקרה, אני נהניתי מכל רגע.. כנראה שדחיית סיפוקים היא דבר טוב לפעמים. 
וכמובן שאני חייבת להגיד תודה לעדי, החיבוק שלך בא לי פשוט כ"כ במקום.. 
אכן, האנשים הם אלה שעושים את ההופעה.
שיר, המרוצה. 