אזהרה- הפוסט הזה קיטשי במידה מוגזמת. וגם מאוד נכון. מי שלא אוהב, שימנע בהקדם.
מסתבר, שאם היו מציירים לי "שמש" על האישיות, מה שהיה כתוב בתוך העיגול היה "חמוד", ומתוך ה"חמוד" הזה, היו יוצאים קווים של שאר מאפייני האישיות שלי. (אולי פלרטטנית, נחמדה, מצחיקה. אבל זאת לא הפואנטה)
אולי למי שלא מכיר אותי, מישהו שצופה מהצד, זה נראה כאילו אני חיה בתוך העולם ה"חמוד" שלי.
אבל מה? זה כ"כ לא נכון. אני חיה בעולם האמיתי שלי, העולם האפור- לא ורוד ולא שחור שלי, העולם הכואב שלי, המאכזב שלי, ולפעמים גם הנחמד שלי. אני בהחלט לא חיה בתוך העולם ה"חמוד" שלי.
זה אנשים אחרים שחיים בו, בתוך העולם הזה שלי.. את העולם הזה אני יצרתי אמנם, אבל בשביל אנשים אחרים. בשביל אנשים שרגילים לראות את הצד החמוד והנחמד שלי. הם אלה שחיים בעולם ה"חמוד" הזה שלי.
ואני? הלוואי שהייתי מצליחה לחיות בו.
אבל זה מן חוק מרפי כזה, או צחוק הגורל. בניתי לעצמי עולם, בשביל אנשים אחרים.
העולם שלי, שלי שלי, לא הייתי רוצה להכניס אליו אפחד, כי באמת שלא כדאי. לא כדאי, לא מומלץ, ובהחלט שלא רצוי.
אז אולי זה נשמע קצת רע, קצת מוזר, אבל האנשים שחיים בעולם ה"חמוד" הזה שלי, אוהבים להיות שם. לפעמים הם גולשים לעולם האמיתי שלי, ואז הם לא אוהבים את זה בכלל.. ואז לאט, בלי שירגישו, אני מחזירה אותם בחזרה לעולם ה"חמוד" שלי. והם אוהבים להישאר שם.
ותמיד יש את היוצאים מן הכלל, שמכירים את שני העולמות. את החמוד והאמיתי. ואני לא מבינה למה, אבל הם אוהבים אותי גם ככה וגם ככה. ואותם, אני מעריכה הכי הרבה.
אז אל תתעקשו לגלות משהו שאתם לא מכירים, כי העולם ה"חמוד" שלי, הוא הכי טוב שתקבלו ממני.
שיר, החמודה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
