
אני בסדר.
אני לבד, אני קורסת, אני בוכה, אני שבורה.
אני לא ישנה, אני אני מתדרדרת.
אבל אני בסדר..
אני כותבת יותר מתמיד, מנגנת יותר מתמיד.
מתפרקת יותר מתמיד, מדברת יותר מתמיד.
עושה יותר שטויות מתמיד..
אבל אני בסדר.. או שלא?
לא. אני לא בסדר.
כשגופי נעלם בחשכה, וקולי חוזר ללא הד
מחשבותי נעלמות לבלי קול, ורק הכאב מהדהד
נמצאת פה לבד, בלעדיך תמיד, מחזיקה את הראש בחוזקה
מנפצת מילים, מטביעה כאבים, נדהמת מעוצמת המכה
נמאס לי לברוח לתוך העולם, ונמאס להיות פה תמיד
והכי מנסה את הכל כבר לשכוח, ואין לי כבר מה להגיד
ואני מנסה להיות מיוחדת, ולא רוצה כמו כולם
ושוב לא אומרת את מה שחושבת, ולא אגיד לעולם
ובולעת שוב את קולך בשקיקה, ושוב, בלי להיות פה איתך.
עד כדי כך היה חלש הקטע הקודם?
גודל הציפיות כגודל האכזבות כנראה..
-