אני כ"כ לא מרוצה מעצמי בזמן האחרון.. אישכהו, אני נקלעת כל פעם מחדש למצב הזה שנקרא "דיכאון".
יום חמישי היה לי כ"כ כיף.. כ"כ נהניתי. ואז בערב שוב פעם התעצבנתי..
יום שישי לא הפסקתי לבכות, בלי לשים לב אפילו.. ההורים, אחים, חברים.
ואתמול, היה לי יום כ"כ טוב.. בבוקר הייתי בתחרות רכיבה, וכ"כ נהניתי.. בערב הלכתי לאלון, והיה ממש נחמד.
ואז חזרתי הביתה, ושוב. צעקות, עצבים.
בשביל מה זה טוב?
אם הייתי יודעת, אני בטוחה שמצבי היה הרבה יותר טוב..
אז אני משתדלת, ומנסה.. אבל נמאס. כמה אפשר לנסות?!
ושוב, עד שיצאתי מהן, חזרתי לצרות הישנות..
כמה צפוי- אהבה. אוף, זה תמיד כ"כ מבלבל..
אני מרגישה כ"כ רע כל הזמן, ואני אפילו לא יכולה להסביר לעצמי למה.
איך שבאת, ככה הלכת
איך שעזבת, ככה נשארת
איך שהבנת, ככה ברחת
איך ששתקת, ככה אמרת
פתאום השנית, הלכת רחוק
הכל השתנה לעצב מצחוק
נפלת פתאום כמו בניין שקרס
הסתובבת פתאום- והכל נהרס
ואני מאוד רוצה להגיד תודה ללידור, לאלון, לשני, למור, לאלמוג ולסער..
שכ"כ משתדלים לעזור לי ולתמוך בי.. שמנסים להיות שם בשבילי.
אולי כרגע זה לא נראה ככה, כי ממש קשה לי..
אבל שתדעו שאני אוהבת אתכם הכי בעולם! באמת באמת.. 
אל תכעסו אם אני קצת מתנהגת בצורה קיצונית.. אחרי הכל, אני מוזרה.
שיר, שמקווה לטוב.. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
