נו, אין לי מה להגיד.. אני אוהבת את פורים.
זה חג שמח כזה, שאפשר להיות מה שרוצים, ולהתלבש איך שרוצים.
מזל שבשבילי החג מתחיל רק מחר.
כי היום, היה יום מסויט מדי בשביל חג.
כעסים, מרמורים, צעקות, כאבים.. ומה לא?
זה כאילו שהייתי קיימת סתם היום. מיותרת זה נקרא.
כאילו שסתם הייתי שם, בלי שום סיבה.
כמו שקורה לי הרבה בזמן האחרון.. ומה יש לי להגיד?
נמאס לי.
אבל אין לי מה לעשות.. לדבר? ניסיתי.
להגיד, להראות? גם ניסיתי.
אבל זאת לא התעלמות מתוך אי-תשומת לב.
אלא התעלמות מתוך רצון, מתוך מחשבה תחילה.
"איך זה מרגיש? אין עתיד באופק.
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו.
איך זה מרגיש? להיות תמיד בצד.
אף פעם לא באמצע, אף פעם לא קרוב.
קרוב מספיק."
ואנשים צודקים. גם לי נמאס מעצמי. שיר.