זה מדהים, כמה רגשות יכול בנאדם להרגיש בו זמנית.
ולא סתם בו זמנית, אלא לאותו אדם.
כעס, שנאה, חיבה, רתיעה, שמחה.. ואפילו אהבה.
זה כ"כ נכון שהגבול בין שנאה לאהבה הוא דק.
אבל בין אהבה לשנאה, הוא אפילו יותר.
אני מכירה אותך כ"כ טוב, כ"כ הרבה.
אני מכירה אותך כ"כ מושלם. ועכשיו, עכשיו כבר לא.
נעלמת, בחרת להסתתר לי בין אנשים..
או לסירוגין, בין המחשבות והרגשות שלך.
ואני כ"כ אוהבת אותך, כמו שהייתי רוצה לאהוב אנשים אחרים.
ואני כ"כ מתייחסת אליך, כמו שאני רק מנסה להתייחס לכל אחד אחר.
ומבחינתך, אתה לא קיים בשבילי. יש עוד הרבה חוץ ממך..
וזה נכון, יש עוד הרבה. אבל לא בלעדיך.
ואתה.. לעולם לא תעלה על דעתך מי אתה.
כ"כ הרבה ניסיתי להגיד, כ"כ הרבה שתקתי
ניסיתי כה להתחזק ובכל זאת התנתקתי
ואם היית יודע, היית מפנה את הגב?
ואני כל הזמן מהרהרת, מה יהיה מעכשיו
ואיך תתייחס, ומה לי תגיד
האם גם אתה, או תכעס מתמיד
תסתכל פה עלי, רטובה מדמעות, ותקשיב.
רק תקשיב.
תעשו לי טובה, ואל תשאלו אותי מיזה.
אתם לא תאמינו, ואני גם בכלל לא רוצה להגיד.
שיר, שכבר נמאס לה להגיד 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
