
הכל הפך שולי.. לא חשוב, לא משנה.
הכל עצור אצלי, מוחזק חזק בבטן, עד כדי כאב.
ולא כאב תיאורטי, מטאפורי.. כאב פיזי, שמפריע.
מפריע לנשום, לעשות, לתפקד.
ואין איך להסביר, אין איך לשתף. נעלמת.
נעלמה היכולת להבין, לא את עצמי, ובטח שלא אחרים.
וחוסר היכולת להבין גרר את חוסר היכולת להיות מובנת.
וכשאין מי שיבין, גם אין את מי לשתף.
כל מי שאי פעם הבין אותי בחיי, הלך. או ילך.
סובב את הגב, התעלם. או פשוט נפגע.
וכבר אי אפשר לשתף, וזה כואב.
כאב של אובדן, של פגיעה. קצת כמו כדור בראש.
חוסר יכולת מוחלט לתפקד.
ולמרות זאת ממשיכים.. לא כי רוצים, כי חייבים.
אפילו אם אי אפשר.
כאב של תלות חיצונית, של חוסר וודאות.
כאב חי ונושם. לוקח לך את האויר, וחי על חשבונך.
כאב של אשמה.
קצת כמו כדור בראש.
שיר.