מיני סיפור שכתבתי. באמת תמיד רציתי שזה יקרה.
התעוררתי באמצע הלילה מרעש כלשהו, לקח לי כמה שניות לקלוט שזה הטלפון. בצלצול לא מוכר, שידעתי שיש לי, אבל זה לא היה הצלצול שלי. לקח לי עוד כמה שניות להיזכר שזה הצלצול המיוחד שלך, וזה היה מוזר לי לשמוע אותו. חשבתי שאני מדמיינת, ואז ראיתי את השם שלך, עם הסמיילי בצד, על הצג הטלפון.
עניתי בהתרגשות, כי אתה אף פעם לא מתקשר אלי. תמיד אני הייתי זו שמתקשרת, ששולחת אסאמאס. עניתי בעייפות, אבל השתדלתי שלא תוכל לשמוע את זה על הקול שלי. לא רציתי שתנתק כי תחשוב שהערת אותי. שאלת אותי מה קורה, עניתי שהכל בסדר... שאלת אותי אם הערת אותי, ואני עניתי שלא, מה פתאום. קשקשנו קצת על היום שהיה, על חדשות ושטויות. הגענו לשתיקה, ושאלתי אותך למה בעצם התקשרת.
ענית שסתם, לשאול מה קורה, למרות שלא מתאים לך להתקשר סתם ככה בלי סיבה. אני כמובן, לא האמנתי. גימגמת קצת, ואני חייכתי חיוך מרוצה שהבנתי שאתה מתכוון לספר לי.
"אני לא מצליח להרדם" אמרת "למה?" שאלתי אותך "אתה לא עייף?". "זה לא זה" ענית לי, "זה בגללך." "בגללי??" תהיתי, "מה עשיתי??" הופתעתי מה פתאום שאתה לא תירדם בגללי. "תקשיבי. אני אוהב אותך, ואני יודע את זה כבר המון זמן. אני רוצה להיות איתך, ולא משנה לי למה ואיך. הבנת?"
אני לא יכולתי לדבר. הייתי בשוק. "אתה לא יודע כמה זמן אני מחכה לשמוע את זה. אתה בטוח שאני לא חולמת?" באמת חיכיתי המון זמן לשמוע את זה. כל מילה שהייתה יוצאת לך מהפה כשהיינו נפגשים הייתי חושבת שהנה, זה מגיע.
"ההורים שלך ישנים?" שאלת פתאום. אני צחקתי "מה פתאום איכפת לך אם ההורים שלי ישנים?" אתה צחקת, ואני בטוחה שיכולתי לשמוע את החיוך שלך דרך הטלפון. "צאי החוצה, אבל בשקט, שלא יתעוררו." אני כבר התחלתי לדמיין מה מחכה לי בחוץ, ובכל זאת היססתי. "טוב.." אמרתי בחוסר חשק, "אני יוצאת."
פחדתי להתאכזב. זרקתי על עצמי את הבוקסר החום שאני אוהבת, ויצאתי החוצה. בשקט. "אוקיי" לחשתי לתוך הטלפון, "אני בחוץ. מה עכשיו?" "תעלי במדרגות, בבקשה?" אני גיחכתי, ועליתי. השיחה התנתקה, ואני הרגשתי חיבוק חזק, עם ריח מוכר, עוטף אותי מאחור. "מופתעת?" שאלת. "בטח! מה אתה עושה פה? איך הגעת?" תהיתי, "מה זה משנה איך הגעתי? אני פה!" הסתובבתי אליך וצחקתי, כמה שטוב לי איתך.
נישקת אותי, וחיבקת אותי חיבוק חם. יכולתי להשאר ככה שעות. "אני אוהב אותך" אמרת, "אתה מאמינה לי?" "כן!" צחקתי, "איזה סיבה יש לי לא להאמין לך? אני גם אוהבת אותך!!"
חיבקת אותי חזק, וכל מה שהיה לי לעשות זה לקוות שזה לא חלום, ושאני לא אתעורר ממש עוד מעט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
