בזמן האחרון, ובאמת שיותר מתמיד, אני שלמה עם עצמי.
שלמה עם ההחלטות שלי, עם המעשים שלי, עם ההתנהגות שלי, עם הגוף והנפש שלי.
אני לא יודעת מה גרם לשינוי הזה.. אולי הבנתי שאני באמת לא תלויה שאף אחד.
לפני כמה ימים ממש, הייתי בטוחה שאני לא אוכל לחיות בלי אנשים מסויימים..
אבל הימים עברו, בלעדיהם. והופה, נפל האסימון-
אולי אני צריכה אותם בשביל לחיות טוב יותר.. אבל (והאבל פה הוא גדול מאוד, שלא תחשבו) אפשר לחיות גם בלעדיהם.
ואני יכולה, ואני מסוגלת. ואני צריכה. כי אני לא יכולה להיתלות יותר באנשים. כי זה עושה לי רק רע.
כי לחכות לטלפון שלא יגיע, זה רע. כי לקוות למילה טובה שלא תגיע, זה רע.
כי לצפות שמישהו ישאר שם בשבילך כל החיים, וזה לא קורה, זה רע מאוד.
והכי רע- זה לבנות את החיים שלך ע"פ אנשים אחרים. זה הכי רע. כי אתה חי חיים שהם לא שלך.
וכל זה הגיע לי ב- 3 ימים. מקסים, לא?
כי לאהוב אנשים, זה גם להצליח לחיות בלעדיהם.
אוהבת המון, ולא תלויה באף אחד, שיר. 
-"זה השיר שלנו..."
-"אני יודעת"
-"זה כואב"
-"לא רק לך."
כי לאהוב אנשים זה גם להצליח לחיות בלעדיהם, אבל בשביל לאהוב אותך, צריך ללמוד לאהוב גם את הכאב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
