השנה הזאת הייתה מחולקת לחצי. לחצי בדיוק.
לחצי הטוב ולחצי הרע.
לחצי המושלם ולחצי המפורק.
לחצי הקשה, ולחצי הקשה עוד יותר.
אבל מה שבטוח- משעממת היא לא הייתה.
ובטח ובטח שלא קלה.
עברתי כ"כ הרבה השנה. כ"כ הרבה חוויות, כ"כ הרבה קושי.
התגברתי על הכל, בסופו של דבר.
היו לי ימים עם יותר השראה, והיו ימים יותר ריקים.
ימים אמיתיים, ואמיתיים קצת פחות.
ימים מהורהרים, מלאי מחשבות. שנה של החלטות.
סיימתי את השנה בחודשיים הכי טובים שיש. עשיתי הכל.
הפעם לא פספסתי כלום, לשם שינוי.
כל מה שרציתי ולא רציתי, קרה.
יש בי תחושת חרטה גדולה, אבל אפילו לא שמץ של פספוס.
11 חודשים השתניתי, ובחודש אחד השתניתי בחזרה.
הכרתי מאות אנשים, דיברתי, צחקתי, בכיתי, שרתי, צעקתי, הכאבתי וכאבתי. הצטערתי הרבה.
אבל לא פספסתי כלום. אפילו לא סנטימ'.
ועכשיו? אני מאחלת לעצמי שנה חדשה, שנה אחרת.
אבל רק שלא תיהיה שנה קלה. 
שיר