Simple Song

אני הכי אוהבת לדבר איתך, כי אתה מדבר איתי על נושאים שאף פעם לא חשבתי עליהם.

אתה מדבר איתי על דברים לא הגיוניים, שואל אותי שאלות מוזרת.

אבל מה? אני אוהבת את זה.. אני מאוד אוהבת את זה.

זה כיף לדבר איתך על נושאים לא שגרתיים..

להגיע למסקנות מעניינות. והכל בגלל שיחה שלנו.

רוב הפוסטים שלי מהזמן האחרון באו בעקבות שיחה איתך..

רק שאתה לא יודע את זה.

אתה בכלל לא יודע כמה שזה חשוב לי לדבר איתך..

כי אני בטוחה שאם היית יודע לא היית מתנהג אלי ככה.

וזה לא רק אתה..

חשוב לי לדבר עם אנשים, שיידעו שאני כאן, שלא יתעלמו ממני!

אני ילדת צומי, ואני מודה בזה.

קשה לי כשאנשים לא מתייחסים אלי.

בעיקר אנשים ש"חדשים" לי, ושאני עדיין לא מכירה..

אני אוהבת להכיר אנשים, לדעת עליהם דברים, להתעניין.

אבל איתך אני הכי אוהבת לדבר..

אני לא יודעת איך להסביר את זה. זה פשוט.. מעניין.

שיר

דאגה- רגזה, חרדה, חשש מפני רעה העלולה לבוא.

(המילון החדש המהדורה המשולבת)

אני לא דואגת. דאגה נובעת מהחשש ומאי- הוודאות.

אני יודעת כל מה שאני צריכה לדעת. ומבינה כל מה שאני צריכה להבין.

אני יודעת שאני לא זאת שזרקה הכל לפח.

ואני מבינה שעכשיו מותר לי, מותר לי הכל.

אני מודה. אני פה הנזרקת.

אבל, אני רק נפגעתי. אתה גם נפגעת וגם פגעת.

ויודע מה? מגיע לך!

אז שתדע.. אני לא מתכוונת לחכות לך (שוב ושוב ושוב).

אני אמשיך הלאה, בדרכי, ואתה לא תאהב את זה..

אבל מצד שני, זה לא משנה.

כי יש עוד דברים שאתה לא אוהב, אבל מהם כבר נפטרת.

אז מי אני שאפריע לך בדרך שלך?

אני מאמינה שכשאוהבים מישהו, רוצים שיהיה לו הכי טוב..

אז אולי אני בנאדם מקסים, וכל הבלה בלה בלה.

אבל כנראה לא מספיק.

אז.. "אל תדאג, אני חושבת עליך. אבל.."

שיר, הרווקה.

נו, מה?! מותר לי!

אהבה. היא נעלמת, היא נלקחת, ובחללי הגוף שבהם היא הייתה אמורה לשכון מתפשטת בדידות כמו דלקת. החזה והמוח נצרבים בכלום שנותר. ואין דרך להקל את הכאב. אלא בטיפוח אהבה מחדש.

החופש להתעלם מהחופש של האחר הוא באמת החופש המוחלט, אבל המילה חופש היא לא מילה נרדפת לאושר.

(ונפקחו עיניכם/ אמיר צולנג)

והאם החופש המוחלט הוא הדרך לאושר? לעשות מה שמתחשק מתי שבא?

לא יודעת, אולי. אולי כן ואולי לא..

אם כל אחד יחליט להיות חופשי, ולקחת את החופש המוחלט שמגיע לו, מה יקרה?

את החופש להרוג, לאנוס ולגנוב.

זה מה שיקרה..

אז אנחנו אנשים, ואנחנו מבינים שלא לכל אחד יש את החופש המוחלט.

אבל אם פתאום יבוא המישהו שכן יקח אותו? מי יעיז להגיד לו מה לעשות?

ומי שיעיז, כנראה מבין שכל אחד מסביבו יכל לעשות את זה לפניו.

הוא הרי לא יחכה למי שיבין שהוא יכול, ולא יחכה למי שיבין שאפשר.

הוא יעשה את זה לבד, בכוחות עצמו. כי גם ככה זה החיים שלו..

הוא יכול לסיים איתם מתי שרק יתחשק לו. כמו כל אחד אחר.

והאחד הזה לא יחכה שהגרלת החיים תקרא בשם שלו.

הוא ירצה להיות חופשי ולהנות מהחיים כל עוד הוא יכול. ומה אתם תעשו?

תחכו בשקט? תמשיכו לחיות כאילו הוא והמוות לא בדרך אליכם ואל מי שאתם אוהבים?

אלפי אנשים נרצחים, נהרגים ונאנסים בשנה.

אז אפשר לשבת בצד ולחכות, ואפשר לעשות משהו..

אבל מה?

תעשה מה שתרצה- תהפוך לאחד מהם.

תחכה בצד- ותיהיה נתון לחסדיהם.

אז, מה ההחלטה?

שיר, החופשיה (אבל לא לגמרי)

עריכה-

מכירים את זה שאתם חייבים לכתוב משהו ולא יודעים מה?

זה בדיוק זה.

הייתה לי כותרת מעולה, וציטוט פותח..

ומה עם השאר?

ואז פשוט התחלתי לכתוב.. וזה פשוט יצא ממני..

ויצא ויצא ויצא.

כנראה שעם כל מה שעובר עלי, אני באמת הייתי צריכה את זה.

באמת באמת.

אזהרה- פוסט זה יהיה לא מאוד אהוד בידי אוהבי עידן יניב, אייל גולן ושאר פלצנים למיניהם.

ובבקשה, תחסכו ממני את הנאצה, יש לי פרו.

שירים ומוזיקה. זה חשוב..

מוזיקה זה דבר מדהים, ולדעתי, שירים אפילו עוד יותר.

להיות אמן מוזיקלי זאת זכות גדולה.. ענקית.

להצליח לבטא דברים כזאת קלילות ויופי..

ואני באמת לא מדברת על כל ה"כמה את יפה" למיניהם.

אלא על כל המשפטים שמובילים לזה..

על השורה התחתונה של השיר.

ומי שמכיר אותי, ישר יוכל לקשר את זה ליהודים..

כי באמת, אם לשים לב למילים, העמוקות והנוגעות.

להתאהב בביצוע, בקול ואווירה.

אבל- לא רק.

הרבה מזה אפשר למצוא גם בלהקות צבאיות..

הרבה מהמילים והמשמעות החזקה.

אמנם כן, המוזיקה הישנה והרגועה, אל מול החדשה והחודרת.

אבל גם מים שקטים חודרים עמוק..

לכן אני באמת ממליצה, לכל אחד.

לקחת לעצמו את הפסק זמן שלו, לשים אוזניות, ולצלול..

לשיר בלי לדפוק חשבון, ולהשתחרר..

זה שווה את זה, באמת שזה כן.

כי תמיד בין כל הצלצולים הרעש, אפשר לשמוע משהו נקי וחלק.

וכמה ציטוטים לסיום, כי אני פשוט חייבת:

"ראשי מוטל, הכל מוכן. הסוף שלי שקוף.." (טיפה בים)

"כמו ששכחת אותי עכשיו תכפיל במיליון, בהתחלה תוסיף שש ותעשה ת'חשבון, זה המון" (פעמון מלחמה)

"ולא היה ברור למה התכוון, ומאז ועד היום מעולם לא ניגן" (כל הסיפור)

"אנ'לא סולח לך אבל, אנ'לא יכול אחרת" (לא יכול אחרת)

"למד אותי למות, כדי שלא אפחד. או תן לי להמשיך לחיות לעד" (לעוף)

"אז שנמות כמו מלאכים, שיתגלה האלוהים עוד בעודנו בחיים" (אם כבר)

"אני רואה אותו, הכל עכשיו בסדר. אולי גם הוא פוחד להיות לבד" (עוד ארון אחד)

אני יודעת שמי שמכיר יגיד לי שזה לא המשפטים.

אבל זה מה שאני אוהבת, ומי אתם שתתווכחו?

שיר, המוזיקאית (או לפחות מקווה)

שמתי לב שרמת הכתיבה ירדה.. אבל אני פשוט לא במיטבי בימים האחרונים.