Simple Song

ישבתי בחוץ, קפאתי מקור.
הגשם כבר הפך מטפטוף קל למבול חסר מעצורים.
הקור כמעט עצר את הורידים, והשפתיים נהיו כחולות מקור.
מלנכוליה ובלבול תקפו אותי בבת אחת.
כבר לא ידעתי מה לעשות.
חשבתי חזק, ישבתי מכווצת, ניסיתי לחמם את עצמי בדרך כל שהיא.
אבל כל המחשבות קיררו אותי יותר. המחשבות הרעות, הקשות, העצובות.
יכולתי להרגיש דמעה נוזלת לי מזוית העין, וממש שניה לפני שהיא קפאה.
עוד יכולתי להרגיש פעימה פעם בכמה זמן, אבל כל פעימה הכאיבה לי. הרגשתי אותה בראש, בלב.
האדישות והקרירות רק הרחיקו אותי, ניתקו אותי מהמציאות.
"אלוהים" אמרתי, והרגשתי איך אני הולכת לאיבוד בתוך המילה. "תעזור לי אלוהים" התפללתי. "אלוהים, אני פוחד למות."

יש לו היום יומולדת.

א ל ו ה י ם א נ י פ ו ח ד ת ל מ ו ת .

חזרתי, ואני חזקה מתמיד. בחיי.

נכון לעכשיו, אני גרה בפנימייה. וטוב לי.

התנאים הם כאלה, בערך- אני חוזרת הביתה פעם בשבועיים, לשישי-שבת-ראשון בבוקר.

לומדת שני עד שישי, כ- 8 שעות ביום.

מרחיבה מוזיקה, חקלאות (8 יח"ל).

ובאמת טוב לי.

החופש הגדול עבר עלי בנעימים, ומאוד נהניתי. עשיתי כל מה שרציתי (כמעט), וכמו שכבר אמרתי, לא הייתה הרגשת פספוס.

כשרק הגעתי לפנימייה התאקלמתי מהר, אבל, כצפוי.

התחברתי לאנשים הנכונים, ואני אשכרה, כן, לומדת.

ואני מתנתקת ממי שצריך, ומתגעגעת למי שמותר.

וכן, מתגעגעת רק אם מותר.

ואני מקווה שיצא לי לכתוב יותר, כי אני מתגעגעת לזה.

אבל, נו, אני גם מתגעגעת למתי שהיה לי זמן לנשום.

סתם, אני לא.

שיר, שטוב לה.