
מה הופך אותי לכזאת? מה גורם לי להיות כזאת בוטחת באנשים? למה אני יכולה לסמוך על אנשים שאני כמעט לא מכירה- בעיניים עצומות?
בעצם, מה שבאמת מעניין אותי, זה לא למה אני כן..
אלא למה אתם לא?
למה אתם לא יכולים לבטוח באנשים? לבטוח בי? אני לא מבינה מה אתם רואים בי שגורם לכם להתרחק ממני.
אצל רוב האנשים, כאשר הם נפגעים פעם אחרי פעם אחרי פעם, ניהיה קשה פתאום לסמוך על אנשים. ניהיה מן מנגנון אנטי כזה. אבל לא אני. אצלי זה בדיוק ההפך.
לא משנה כמה אני נפגעת, ממי אני נפגעת, ולמה, אני עדיין אמשיך לסמוך על אנשים. אפילו עכשיו, כשאני פגועה יותר מתמיד, ובכל זאת, האמרון שלי לא נאבד ולו במעט. ויש אנשים שתוהים למה אני ככה.
אמנם לא אנשים שמכירים אותי, כי הם כבר רגילים וזה.. אלא אנשים חדשים, שפשוט לא מבינים איך אני מצליחה לסמוך עליהם כ"כ, ולהיפתח אליהם כ"כ..
וכנראה שמאז ומתמיד הייתי כזאת.
לא יודעת.. לי ממש כיף לסמוך על אנשים ולספר להם דברים.
ואולי, עצם העובדה שנפגעתי הרבה, דווקא נותנת את האפקט ההפוך- לא מחלישה את האמון, אלא מחשלת לעוד פגיעות כאלו ואחרות שיבואו בדרך..
שיר, שמחושלת לעוד פגיעות שבדרך. 