Simple Song

ונגיד שנגיד שמצאת מכחול

שיכול לצייר ולצבוע הכל

ונגיד שקנית גם מחק קטן

שיכול להפוך גם שחור ללבן

ולקחת גם דף וצבעים שמחים

וכל החיים לפניך פתוחים

תוכל לבחור לצייר אנשים

כלבים, ציפורים, ואולי נחשים

ולצבוע אותם בצורה מיוחדת

כמו שאצלך בראש היא עובדת

לצייר קצת גבעות, פרחים ובתים

הרים ומעט עשבים שוטים

לצייר את חייך כמו בדמיון

אינספור אפשרויות, ודרכים יש המון

ומספר חברים שקרובים אל הלב

מנגינה ושירים, שבלעדיהם כואב

בית, חצר, וגינה מקסימה

ומקום רק שלך בלי המון מהומה.

לצייר את הכל, כמו בדמיון המושלם

וזה הציור היפה בעולם.

ונגיד שנגיד ש... שיר

הרבה פעמים, החיים שלי נראים כמו משחק..

ואני בטוחה שלא רק החיים שלי נראים לי ככה, אלא כל אחד יכול להסתכל על החיים שלו מנקודה מסויים, ולמצוא בהם את המשחק- משחק קלפים, בובת חוטים, פאזל כל שהוא.

תמיד נדמה לנו שמישהו יכול פשוט לבוא, ולהרוס לנו את המשחק..

לבלגן את כל הקלפים שסידרנו, לקרוע לנו את הבובה, לגנוב לנו חלקים מהפאזל.

תמיד גם נורא קל לחשוב שזה אוטוטו קורה, ולהתרחק מהבנאדם שאולי יעשה את זה.

אבל יותר קשה להיות הבנאדם שמשחק. הבנאדם שיש לו את הכוח הזה.

ותמיד נורא נזהרים, לא לפגוע, להרוס. אבל זה לא צריך להיות ככה.

למנוע ממישהו משהו טוב, בשביל שאח"כ לא יהיה לו רע?!

נו באמת.

לא צריך להגיע למצב הזה בכלל. פשוט צריך לעשות מה שצריך. באותו רגע.

וזהו.

אבל תמיד צריך לזכור-

החיים הם לא משחק, אבל לפעמים הם פשוט נראים כאלה.

נורא קל לשחק בחיים. שלך ושל אנשים אחרים.

Simple Song.

לתשומת ליבכם- עידכנתי את רשימת הפוסטים המומלצים שלי (Favorites).

אני באמת ממליצה בחום. (:

עשיתי חיפוש ב"ארכיון" שלי.. זתומרת התיקייה במחשב.

מצאתי הרבה דברים, את רובם כבר כתבתי כאן..

אז הנה שיר שלא הופיע פה, ואפילו יש לו מנגינה. מצפה לדעות.

אין דרך אחרת:

הגיון מתערבל בדמיון מפותח
האמת פתאום משקרת כ"כ
הצבעים אפורים, חלומות כה שבורים
והיום והלילה הפכו אחרים

מתקשה לשים על עצמי מסיכות
לא רוצה עוד לשבת בצד ולבכות
ואין מה לעשות ואין דרך אחרת
האור כבר כבה, השלווה מתאחרת

תמיד אזכור שהיה טוב וגם את הרע
ואולי אתרחק רק כי אין לי ברירה
ובכל זאת אשב לי בצד ואבכה
ובכל זאת חצי לב תמיד יחכה

היה לי פשוט יום כיף. כ"כ כיף.

על הבוקר טיול סוסים של שעתיים, היה מדהים.

הכל היה כ"כ רגוע ושלו, בלי שום לחץ..

הלכנו בקצב שלנו, מי מקדימה ומי מאחורה, הסתכלנו על הנוף.

אם הייתה לי מצלמה. היו שם פשוט שדות זהובים, משהו יפייפה.

אח"כ הלכתי לסחנה עם אחותי הקטנה וגיא..

היה ממש כיף, מצחיק, נחמד. כצפוי (:

חזרתי הביתה וישר לישון, ועכשיו חזרתי מערב בנות אצל זיו.

היה מצחיק בטירוף, כ"כ נהניתי.

אח, השלווה. הרבה זמן שלא הרגשתי אותה.

אז עכשיו אני אלך לי לישון, יום ארוך לפני.

לילה מקסים  שיר.

הכל הפך שולי.. לא חשוב, לא משנה.
הכל עצור אצלי, מוחזק חזק בבטן, עד כדי כאב.
ולא כאב תיאורטי, מטאפורי.. כאב פיזי, שמפריע.
מפריע לנשום, לעשות, לתפקד.
ואין איך להסביר, אין איך לשתף. נעלמת.
נעלמה היכולת להבין, לא את עצמי, ובטח שלא אחרים.
וחוסר היכולת להבין גרר את חוסר היכולת להיות מובנת.
וכשאין מי שיבין, גם אין את מי לשתף.
כל מי שאי פעם הבין אותי בחיי, הלך. או ילך.
סובב את הגב, התעלם. או פשוט נפגע.
וכבר אי אפשר לשתף, וזה כואב.
כאב של אובדן, של פגיעה. קצת כמו כדור בראש.
חוסר יכולת מוחלט לתפקד.
ולמרות זאת ממשיכים.. לא כי רוצים, כי חייבים.
אפילו אם אי אפשר.
כאב של תלות חיצונית, של חוסר וודאות.
כאב חי ונושם. לוקח לך את האויר, וחי על חשבונך.
כאב של אשמה.

קצת כמו כדור בראש.

שיר.