הייתי אתמול במפגש פורום של "היהודים" על גג עזריאלי.
קודם כל- הפורום האדום הוא פורום חם, ובאמת מזמין. כל מי שאוהב היהודים/ יש לו שאלות/ מגיע להופעות מוזמן לכתוב שם.
התחלתי את היום שלי ב- 8 וחצי. התעוררתי התארגנתי, ואמא הסיעה אותי לצומת מגידו- משם הייתי אמורה לתפוס את האוטובוס המיועד לתל אביב. רק מה, לאוטובוס כנראה היו תוכניות אחרות, כי הוא איחר ב- 40 דק' פלוס מינוס. 
בסופו של דבר עליתי על האוטובוס, קניתי כרטיסיית הלוך חזור (כי לא באמת אפשר לסמוך עלי שישאר לי כסף חזרה הביתה) (אבל מצד שני, לא באמת אפשר לסמוך עלי שהכרטיסייה לא תלך לאיבוד), וחיכיתי. עוד לא יצא לי לנסוע לבד לת"א באוטובוס.. תמיד זה היה עם אמא באוטו או לסירוגין עם חברים באוטובוס. לקחתי לעצמי את הזמן להסתכל החוצה מהחלון, לראות את האנשים מתחלפים במושב לידי, לשמוע מוזיקה. בסופו של דבר הנסיעה עברה לי די מהר, יותר מהר ממה שתכננתי. הגענו לעזריאלי, ואני שלא ידעתי איפה אני אמורה לרדת, נקלטתי על השלט "אין חניה לדו גלגליים", ומתחת לשלט היו עשרות אופנועים חונים. היה לי דה ז'ה וו, והייתי בטוחה שכבר ראיתי את המקום הזה לפני. אה! עזריאלי!
ירדתי מהאוטובוס, מודה לאלוהים (פחות או יותר) שלא פספסתי את התחנה שלי, ועליתי על הגשר.. איכשהו הצלחתי להכנס לקניון אחרי 10 דק', שבהתחשב בתור שהיה שם, היה כלום זמן. ישר הפניתי את גופי ועיסוקי לטאוור רקורדס, שם חיכו לי אלון ותמר, יושבים על הרצפה כמו זוג עזובים 
איך שהגעתי אלון ישר הצביע למעלה במבט עצוב. אוו, הבלון שלו עף.
נכנסנו לחנות והסתכלנו סביב קצת, ואז קלטנו את נילסו מגיע לקראתנו! חיבוקים וזה.. ואז הגיע יובל, ובאותו זמן אלון, בצעד אסטרטגי ביותר, היה בצד השני של החנות... הלכתי איתו ועם תמר לאזור ספרי הילדים, קצת נוסטלגיות ("היי זה מר דגדוג! ומר שמח! רגע, יש דבר כזה מר מירמור? לא?! מה?!! לידור סתם המציאה?! אוף.."), ואז הלכנו לאכול גלידה, כמובן. אלון ותמר אכלו, ואני רק רציתי ארוחת בוקר 
איכשהו אני ואלון הצלחנו להחליט על ארוחת בוקר משותפת, שכללה 2 ביצים, סלט, 2 סוגי גבינות, בייגל, מיץ תפוזים ושוקו. ועלתה 42 ש"ח. הוספתי לעצמי גם דונאט, כזה עם שוקולד וקוקוס ("אפשר את הזה עם השוקולד והסומסום? אה, זה קוקוס? נו כן! קוקוס!"), והתיישבנו לנו לאכול בכיף. ולאלון נשפך השוקו על הטלפון. יופי אלון.
סיימנו לאכול, ועלינו למעלה, לגג.
אפילו שזאת הייתה רק ההתחלה, כבר היינו לא מעט אנשים.. דיברנו, צחקנו, צחקנו, צחקנו. כן, בעיקר צחקנו. היה מצחיק. 
לאט הגיעו עוד אנשים, ואני הלכתי עם ראיה ורן לאכול גלידה (פיצוץ עם אוריאו ותוספת קרמל), כדי להעביר לראיה את הכאב בטן. זה כנראה עובד.. בדרך חזרה ראינו עוד כמה אנשים, ואפילו המוכרת שלנו במקדונלדס הייתה מהפורום (של תפוז, אבל לא עקרוני.)
כשהגענו לגג כבר התפתחנו למס' מכובד של אנשים, והיו כבר 3 גיטרות, ולשם האירוניה- הגיטרה שלי נשברה כמה ימים לפני, אז לא יכולתי הביא אותה. וגם לא נתנו לי לנגן 
באותו שלב כבר הכרתי המון אנשים חדשים. לא יכולה לחתום על השמות שלהם, אבל הכרתי. ואז! נילסו בא עם משחק מעניין- יושבים במעגל וכל אחד אומר שם של איבר. לא מגלים את המטרה הסופית ואסור לחזור על אותו איבר פעמיים. אחרי סבב איברים שכזה נילס אמר ש.. צריך לנשק את האיבר שאמרת למי שמשמאלך! אני למזלי, בחרתי אוזן.. אבל היו גם תחת ושדיים. לא נעים 
ככה המשכנו כמה שעות טובות של צחוקים, גיטרות, נרגילה, סיגריות, שירים, תמונות. ומה אני אגיד- לא השתעממתי לרגע!
אח"כ התחילו דיבורים על מעבר לדיזינגוף.. זאת רוצה חולצה, זאת רוצה מגפיים. בלה בלה בלה, שיכנועים, ויאללה לדיזינגוף! אנחנו תפסנו אוטובוס לשם, ואז התפצלנו. אני הלכתי עם אור ורועי לחלק של התופים בכלי זמר, ורועי בדק איזה מצילה (תהרגו אותי אם אני זוכרת את השם שלה), ובינתיים אני ואור עשינו עצמנו "מבינים" והתלהבנו בעיקר מהמצילות הקטנות כמו בבובות של הקופים 
אחרי שאני ואור קלטנו שבתופים כבר לא נבין, עברתי להתלהב מהמפוחית הקטנה שתלויה כתליון על שרשרת. במקרה היה שם מישהו שקנה מצילה ב- 1,500 ש"ח (
), אז התקמבנתי עליו, וביקשתי ממנו שיבקש מהמוכר מפוחית, שעולה כולה 8 ש"ח, והוא הרגע קנה ב- 1,500. למרבה ההפתעה (וזו באמת הייתה הפתעה) המוכר הסכים, ואני אשכרה קיבלתי את המפוחית! לא ייאמן!
אח"כ ראיתי את דנה ונוי, והלכנו למקום של הפרישייקים שם ישבו שי וענבר.. והמוכר היה חמוד. מאוד. בכ"מ, קניתי לעצמי את התות-בננה-על-בסיס-חלב המסורתי שלי, והלכנו ל"בועה" כי נוי נורא רצתה סיגריה. באמת, נורא. בדרך נוי וענבר דיברו המון ספרדית וזה היה מאוד משעשע.
בסופו של דבר ליוינו את דנה לתחנת אוטובוס שלה, ליוינו את ענבר, והלכנו שלושתינו (אני, נוי ושי) לתחנה שלנו. חיכנו די הרבה זמן לאוטובוס.. בסוף הוא הגיע! שי ירד בעזריאלי (בתיאוריה), כי בתכלס, הוא ירד בתחנה הלא נכונה, ואני ונוי ירדנו בגבעתיים, בבית של נוי.
הוצאנו את הכלבה שלה לטיול ("מיה"- שלי בספרדית), ואז שיחקנו טאקי ואז, נתקפתי ברצון לגיטרה. אז נוי ברוב טובה הביאה את הגיטרת 3/4 שלה, והיא הייתה שבורה לאחר נסיונות נואשים לתקן אותה, פשוט שמנו את האנפלאגד ושרנו 
בסביבות 11 יצאתי לכיוון סבא וסבתא, בגבעתיים. הלכתי חצי שעה בערך (כי גם נאבדתי בדרך) והגעתי, התקלחתי, נרדמתי, התעוררתי.
והנה אני כאן.
שיר, שנהנתה נורא, ואולי תשים תמונות בהמשך.
עריכה:
אני ושי אוטיסטים לאללה
יובל ומישהי שאני לא זוכרת איך קוראים לה מסתובבות
מימין לשמאל- אלון, נוי, לישי, רן ונילס
דור עם הגיטרה ואנחנו שרות
המשחק של נילס
אני
אלון על שי וענבר מנסה להתלות, או משו
אלון מרים את לישי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
