Simple Song

טוב כי אין לי כוח לזה.

אני לא בנאדם שמבקש סליחות. נקודה.

כאילו, אני כן מבקשת, אני לא מתכוונת לזה.

כל מה שאני עושה, אני עושה כי זה נכון לדעתי.. ואולי רק לדעתי..

אז אם אני עושה משהו, יש לזה סיבה.

אז או שאני אבקש סליחה, אתם יודעים, כדי לצאת מידי חובה..

או שאני פשוט יחכה שתסלחו לבד.

יש מקרים מאוד מאוד מועטים שבהם אני מבקשת סליחה, ומתכוונת לזה..

כי חוץ מהקטע שאני עושה הכל ואני מתכוונת לזה,

אני גם מאוד מאוד קלת דעת.. עושה מה שבראש שלי..

אז רוב הפעמים אני לא באמת מצטערת על זה.

אבל מקרים המועטים שאני כן, אפשר לראות שאני מצטערת.. פשוט להסתכל לי בעיניים.

אבל יש גם עוד סוגשל סליחה.. סליחה של אין ברירה.

אם אני עושה משהו מלית ברירה, או מחוסר בחירות אחרות..

אז אני יכולה להצטער כמה שבאלי, ועדיין להמשיך לעשות את זה.

אני מנסה לפרוש פה את מה שאני באמת חושבת על סליחות בפוסט אחד.

זה מסובך, אני בנאדם מסובך.

אני יכולה להגיד משהו, ולהתכוון למשהו אחר.

לעשות הפוך ממה שאמורים לעשות ולקבל בדיוק את אותה תוצאה רצויה.

להזיז דברים ב-ד-י-ו-ק בצורה שאני רוצה שהם יזוזו.

ולעשות ה-כ-ל כדי לקבל מה שאני רוצה. הכל.

לפעמים, מה לעשות, זה לא הולך. אחרי הכל, גמאני בנאדם.

אז אולי אני מעריכה את עצמי הרבה יותר מדי ממה שאנשים אחרים יעריכו אותי.

אבל אני מכירה את עצמי הכי טוב בעולם.

אף אחד, אף אחד, לא יכול לצפות אותי, או לדעת מה אני יעשה בכל רגע נתון.

אולי חוץ מכמה אנשים בודדים (אני מדברת על 2-3 אנשים מסויימים מאוד)

כמה שתגידו שאני צפויה, אני עושה את זה כי אני יודעת מה הולך לקרות.

אנשים שחושבים צעד קדימה, אני חושבת שלושה קדימה.

אני יכולה לגרום לאנשים מאוד לאהוב אותי.

ובאותה מידה, בדיוק באותה מדיה, לגרום להם לשנוא אותי שנאה עזה ביותר.

אני יודעת מה הולך לקרות, וגם אם אני מצטערת שזה קרה..

אני יודעת שזה יבוא.. אני יכולה לשנוא את מה שיקרה, אבל אין מה לעשות.

אז הפואנטה שלי היא שאני לא בנאדם של סליחות..

חוץ ממקרים בודדים, שבהם אני באמת באמת עושה שטויות.

או בלי כוונה או משהו. באמת שאני יודעת מתי אני עוברת את הגבול.

אבל לי יש גבולות משלי. גבולות אחרים, שונים.

לכל אחד יש גבול.. שלי פשוט נמצא ממש ממש רחוק.

יש לי גבולות שונים. מאוד שונים. בהכל.

הגבולות שלי בכמה אני יכולה להיות חברה טובה.. וואוו איפה שהם נמצאים.

אבל זה אותו דבר בגבול של כמה שאני יכולה להיות רעה, מרשעת.

הגבול של האהבה שלי והשנאה שלי לאנשים.

הטוב, הרוע. הנחמדות, הגועל. הקרירות והחמימות שלי.

הכל, הגבולות שלהם בשמיים..

ואני מודה, מודה ומתוודה. אני יכולה הכל, אם אני רוצה כמובן.

כי יש את המשפט שאני הכי שונאת בעולם.. אבל למה? כי הוא נכון.

אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה.

אז אל תתחילו לשנות דעות לגבי, כי איך שאני מתנהגת אליכם עכשיו, ככה תמיד התנהגתי.

ותמיד אתנהג. (עד שתעשו משהו דפוק בצורה בלתי רגילה, ואז נחשוב עליכם ><)

אז זאת הפואנטה שלי.

אלה העקרונות שלי, ולפי זה אני חיה.

אז הנה לכם התורה כולה על רגל אחת..

(חחח הייתם מתים, זה אפילו לא רבע ממני)

ביי. ו.. סליחה >.<

שיר ^.^

ד"א, אני גם לא סולחת לאנשים.

אני זוכרת לכם הכל. הכל.

עריכה:

בחייאת אל תכתבו ללא שם.

זה נורא מבאס, אני לא יקלל אתכם או משהו, אבל עדיין.

אממ.. הפעם האחרונה הייתה ב.. 15, והיום ה- 17.. זה אומר.. יומיים? לא לא.. שלשה?!

לא נווווווווווווווווו.. ארבעה ימים? כן, ארבעה..

זה לא שזה אמור לעניין מישהו, פשוט שיתפתי אתכם במחשבה שלי

טוב בכל מקרה.. נראה נראה נראה..

מהיום שכתבתי את הפוסט על זה שאני רוצה לשכוח את איתי עד היום..

אז לא דיברתי איתו, פחות או יותר.. ואני גאה בעצמי!

חוץ מאתמול שהייתי אצל נעם והוא הכריח אותי לדבר איתו..

נעם ישב כמו פסיכולוג, ואני ואיתי כמו איזה זוג שרוצה להתגרש..

והוא "הנחה" אותנו, ואנחנו ענינו על שאלות..

לא דיברנו אחד אל השני.. זה היה יותר "אבל הוא.." "כי היא.." וכאלה..

אני התנהגתי אדישה עד כמה שיכולתי.. ואני יכולה להשבע שראיתי אותו בוכה.

וזהו, סיימתי לדבר עליו

אתמול הייתי אצל נעם, והיה מצחיק..

שיחקנו פלייסטיישן ושמענו שירים..

 (אודי סתום ת'פה)

וסתם, נשארתי אצלו עד איזה 6 ככה..

היה כייפי, אני אעשה את זה שוב פעם..

(זתומרת, אודיע שניה לפני שאני מגיעה.. חחח אני משעשעת אותי)

אח"כ איך שחזרתי לגן נר לא הלכתי אפילו הביתה, אלא ישר ללידור..

דיברתי איתה כמה דקות, ואז..................

הום סוויט הום..

היום ישר מבצפר נסעתי לנמרוד לפנימייה שלו..

ואז הלכתי לאורווה, לעבוד.. עבדתי איזה שלוש וחצי שעות..

ואז, ישר לקונטיינר.. עשינו מסיבת "הפתעה" לבר ><

אכלתי המווווווווווווון כדורי שוקולד..

באמת שהמון.. איזה 15.. בלי הגזמה..

ועכשיו, אני בבית.. סוף סוף..

חחחחחחחח אני משועשעת..

טוב בכל מקרה, הנה חזרו להם הפוסטים המוזרים והעקומים של פעם..

נשיקה גדולה לכולם..

שיר

והשגרה שלי היא.. טמטום ><

אז הנה שאלון מטומטמם בהחלט..

[X] מסטיק נפל מהפה שלך כשדיברת.

[X] מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת.

[X] רצת לתוך דלת זכוכית.

[  ] קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע .

[X] חשבת על משו מצחיק והתחלת לצחוק ואנשים תקעו בך מבטים מוזרים.

4 עד לפה :)

[X] רצת לתוך עץ \ שיח.

[  ] ידעת שזה אפשרי ללקק את המרפק שלך.

[X] ניסית ללק את המרפק שלך.

[X] לא ידעת ש'אני פורים' ו'השפן הקטן' בעלי אותה מנגינה.

[X] ניסית לשיר אותם.

כבר 8 :)

[X] נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת.

[  ] נחנקת מהיריקה של עצמך.

[  ] ראית את מטריקס ואתה עדיין לא מבין את זה.

[X] לא ראית את מטריקס.

[X] הקלדת רק עם שתי אצבעות.

11 עד לפה

[X] תפסת בטעות מישו על חם.

[X] ניסית לשתות מתוך קש וזה הלך לאף \ עיניים שלך .

[X] תפסת את עצמך מזיל ריר.

 [X]נרדמת בשיעור.

[X] מישו אמר פלוץ והתחלת לצחוק .XDD

וואוו, כבר 16 :)

[X] לפעמים פתאום הפסקת לחשוב.

[X] התחלת לספר סיפור ואז פתאום שכחת מה באת לספר.

[  ] רוב האנשים מנדנדים בראשם והולכים ממך.

[  ] הרבה פעמים אמרו לך להשתמש בקול הפנימי שלך.

[X] אתה משתמש באצבעות שלך לחישובים מתמטיים פשוטים.

אוי ואבוי, זה כבר 19 :O

[  ] אכלת חרק.

[X] אתה עושה את השאלון הזה כשיש לך משו הרבה יותר חשוב לעשות.

[X] שמת בגד כלשהו שלך הפוך ופשוט לא הבנת את זה עד שהורדת את הבגד.

[X] חיכית מלא זמן בשביל משו ובסוף הבנת שזה הכל היה בראש שלך.

22.. זה לא טוב

[X] העברת הודעת שרשרת כי פחדת שמה שרשום שמה יקרה לך.

[X] שברת הרבה דברים.

24 :)

[  ] חברים שלך יודעים לא להשתמש במילים ארוכות לידך.

[X] אתה מטלטל את הראש שלך כשאתה מבולבל.

[X] נפלת אי פעם מהכיסא שלך.

26.. מצבי עגום..

[X] כששכבת במיטה שלך ניסית למצוא טקסטורות בתקרה.

[X] המילה אממ.. היא בשימוש רב אצלך .

28, עכשיו זה רשמי.. אני טיפשה!

חחח לקחתי את זה מהבלוג של שני, שלקחה את זה מאיפשהו..

כתבתי את זה כי עשיתי עיצוב חדש..

ועכשיו כולם ביחד- "תתחדשי!"

ולא היה לי כוח לכתוב פוסט נורמלי..

אך מהו עיצוב חדש בלי פוסט חדש? ><

ביי ^.^

שיר

את הכל.

את השנה שהייתה, את השנה שתבוא.

את החופש, את הלימודים.

את הבית, את החוץ.

את הדימיון, את המציאות.

את החיים, את המוות.

אבל יותר מכל- אותו..

כן, יש לי קטע בזמן האחרון לכתוב דברים הפכים ומשלימים.

כי ברגע שאני כותבת משהו ואת המשלים שלו, אני כותבת הכל.

אני עדיין אוהבת. אבל כבר לא הרבה.

זה דועך, את מה שיחזיק את זה באוויר.

אין לי למה, הפנמתי שזה נגמר.

באמת שהפנמתי.. הבנתי.. זה הלך ולא יחזור.

אי אפשר לאהוב אהבה גדולה כמו שהיתה בי, מישהו בפגע בי כ"כ חזק.

עכשיו כל מה שאני רוצה זה לשכוח אותו. את כל מה שהיה בינינו.

את ה=כ=ל.. בעיקר את הרגעים הטובים..

בעיקר את הרגעים של הביחד, רק של שנינו.

אני רוצה לשכוח איך הוא נראה, איך הוא נשמע, ואיך הוא מריח.

אני רוצה לשכוח את הטעם שלו, את המגע שלו, את המילים שלו.

בגללו התחלתי לנגן בגיטרה, עכשיו אני לא יכולה להפסיק.

ואני מאחלת לעצמי שזה הדבר האחרון שישאר לי ממנו.

אני אמחק את כל השירים שלו.

אני אשרוף את כל המילים שלו.

אני אטביע את כל הזכרונות איתו.

אני אשאר כמו שאני תמיד נשארת בסוף. לבד.

לגמרי לבד. בלי אף אחד שיהיה איתי לידי ויחזיק לי את היד.

למרות שכולם יודעים שאני מדברת שטויות.

הרי ברגע שהוא יגיד לי משהו אחד אני ישר יחזור אליו.

ברע שהוא יגיד לי שהוא לא יכול, אני יהיה איתו.

אוטומטית, בלי לחשוב אפילו.

זה הרי קרה לי 4 פעמים לפני, מה יעצור אותי הפעם?

לא רוצה להתגעגע יותר, זה הורג אותי.

לא רוצה להרגיש את הדחף הזה לנשק אותו כל פעם שאני לידו.

עכשיו זה רשמי, אני מכורה אליו.

הייתי, אני נגמלת. לצמיתות.

אני מקווה שלא יעמדו לי פיתויים בדרכי.

אבל דבר אחד יאמר לזכותי- לא פגעתי בו. אף פעם.

הייתי איתו חצי שנה, ולא פגעתי בו.

עכשיו מגיע לי כל הדחף הזה..

לפגוע בו, להכעיס, לעצבן.. לטלטל אותו מבפנים.

שיבין כמה נפגעתי.

אבל אני לא יכולה. לא יכולה.

תמיד ידעתי שלא פוגעים במי שאוהבים, שרוצים שיהיה לו רק טוב.

כנראה שטעיתי.. טעיתי בענק.

יש לי רק בקשה אחת לשנה החדשה- לשכוח אותו.

לגמרי, כל זיכרון, כל שיחה, כל מה שעשינו ביחד.

אפילו את זה, אפילו.

על החתום,

שיר, שמקווה לזכור אותך בפעם האחרונה השנה.