כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 7/2003
 שיפור מתמיד ? !
מוקדש לפמה.
אברהם לינקולן אמר פעם שאינו מעונין לעבוד עם מישהו בגלל מראהו החיצוני המכוער. כשאמרו לו שזה קצת לא הוגן, כי אדם אינו שולט על איך שהוא נראה (כשנולד) אמר שכל אדם שעבר את גיל ארבעים, אחראי לאיך שהוא נראה. כוונתו היתה שבמראה החיצוני משתקפים חלקים רבים של אופי האדם. התנהלותו והתנהגותו עם עצמו ועם עמיתיו. ולזה הוא בהחלט אחראי.
היום שבו אנחנו עומדים על דעתנו, הוא היום שבו אנחנו מתחילים לעצב בעצמנו את חיינו. מאותו יום ואילך, הבחירות שלנו לאיזה מצב (מילה עברית לסיטואציה) להכנס ואיך להתנהג באותו מעמד, הן שקובעות איך יתנהלו חיינו, איך נרגיש, מהו השביל בו נלך. עם מי נחלוק רגעים, שמחים, עצובים, יפים, קשים, רגועים, תזזיתיים. אנחנו בוחרים אם נהיה שלוים או נכנס ללחץ. אם נתנהג יפה או נתחרפן על כל הראש. במהלך חיינו, על השביל שבחרנו מבין אלו שנתגלו לנו בדרך, צצים רגעים מסויימים. רגעים ומצבים שאנחנו יכולים להפוך מסתמיים למיוחדים. לכאלו שנזכור לכל שאר ימי חיינו. כאלו שנרצה לזכור.
ככל שלמדנו על עצמנו, עיצבנו את עצמנו, התנהגותנו, הרגשתנו, יחסנו לאנשים שסביבנו ולמצבים שנקלענו ונכנסנו אליהם, יש לנו יותר מידע ויותר יכולת לשנות את אותם המצבים ואת ההתנהגות שלנו בתוכם. יש לנו יכולת לשפר אותם ולהביא אותם לרמה טובה יותר. להפוך אותם לטובים יותר, מהנים יותר, שמחים יותר. אנחנו עושים את זה מבלי משים. אנחנו הופכים אותם למשהו שאנחנו רוצים. השאלה מה אנחנו רוצים? בדרך כלל, זה את אותם המצבים המוכרים, שהורגלנו בם. במקום להשתמש בידע שצברנו על מנת לשנות אותם, אנחנו משתמשים בו כדי לחזור על אותה התנהגות, שמביאה לאותן תוצאות.
עם ההתבגרות שלנו וההבנה מה אנחנו רוצים בחיים ומהם, אנחנו צריכים להשתפר בהפיכת אותם מצבים לכאלה שנרצה לזכור לכל החיים. אחרת, נבלה את חיינו במעבר ממצב סתמי אחד למשנהו, אוחזים בזכרון של המצבים מהעבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
