כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 7/2003
 סוגר חשבון. לא סופי.
מישהו חכם אמר לי פעם: לפעמים כדאי להעמיד פני מטומטם.
זה מה שעשיתי היום לאלמר. דיברנו באחת הישיבות על אחד ממנהלי הצוותים. אחד חדש שאני לא אוהב. לפני שבועיים, עוד לפני שהתחיל לעבוד, התרברב בטלפון ודיבר קצת בזלזול. התקשר אלי בסוף היום ורצה להזמין אותי לפגישת עבודה למחרת בערב. הערתי לו שפגישה בחמש בערב זה קצת מאוחר.
- מה אתה עובד חצי יום?
סאאממק. מי אתה? הפיוז שלי רצה לקפוץ. תרגיע.
- כן. חצי יום זה מספיק לא? אני אחרי ארבע לא זמין. ולהתחיל פגישה אחרי ארבע זה נראה לי מאוחר. (אני עדיין מנסה לשמור על נחמדות).
- מה פתאום? פגישות זה רק בערב. הנסיון שלי והדברים שעשיתי לימדו אותי שפגישות יעילות זה רק אחרי חמש בערב. כשהייתי ועשיתי...(כאן בא תיאור של פעילותו הגלובלית של מנכל נאטו). בקיצור, הבנתי מהר מאוד שפגישות באמצע היום מפריעות לעבודה.
Hellowwwww, Get a life!
הלאה ערבולי הטחינה. חפש מי ינענע אותך.
- בחמש בערב להתחיל פגישה? מצוין. אין בעיה. לא איתי. אני אשמח להיות בכל הפגישות שתצטרכו אותי ושיתאפשר לי, אם הן בשעות סבירות.
end of story
כשאלמר תיאר איך משהו שהוא עשה בנושא התשתיות של הצוות שלו לא היה מספיק, אני התחלתי לדבר על ספק התשתית. טענתי בלהט לזכותו. את הספק זה לא מענין ולא צריך לענין מה שהצוות צריך. הם היו בסדר. אלמר התחיל לאבד את הסבלנות.
- אבל אתה לא מבין,
קטע אותי. אני עושה פרצוף מבולבל של <תסביר לי בבקשה אני קצת סתום עכשיו>תציף חמודי, בוא נדבר על הבעיות שלנו...
- הבעיה היא לא שהם היו בסדר אלא שיש לנו פה מנהל צוות שלא דאג לתשתית שלו...
- אהההה (פרצוף של אחד שקיבל הארה), טוב, נכון, זו בעיה אבל זה קורה....
זה יקח קצת זמן. אני אעיף אותו מכאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
