כך אמר לי אבא. ומשהו נדבק. מגיע מאוחר אחרי נסיעה. מוציא מהמקרר מנגו ענק. איזה חצי קילו. רמז של רכות מבשילה מבטיח עסיסיות וטעם אמיתי. כולם כבר ישנים. המנגו הזה שלי. לבד. סוליקו. בניגוד למה שחושבים, הסימן שהמנגו היה מעולה הוא אם לא נשארות שערות בפה. חופן אותו בכף כמו שד מוצק. שתי אבחות ישרות ושתי לחיים יורדות עם הסכין עד קרוב לגלעין, אבל לא קרוב מדי. לא לחתוך את השערות. שני החצאים שוכבים להם על הגב על הצלחת, בטן רכה, בצבע כתום עז, מבריקה מרטיבות המיץ, פונה אל השמיים ומבטיחה לי נשיכות עמוקות אל תוך העסיסיות הבשרנית.

חתכי שתי וערב ודחיפה באצבע אמצעית אל תוך הרוך מקפיצה את כל הבשר הרך למעלה בקוביות מבריקות, מזמינות. המיץ ניגר על שפתי כשהקוביות נימוחות בין לשון וחיך. מתוק וחמוץ ומתוק ורך ומלא הפה מיץ. הלחי השניה מוגשת בעקבות הראשונה. נבלעת מחליקה במורד הגרון ולא נודע כי באה אל קרבי. ואז, ביד מיומנת הסכין מחליקה מתחת לרצועת הקליפה שעדיין מקיפה את הגלעין. החלק האחרון הוא המדהים ביותר. החיך נצמד לבשר ויונק והשיניים מגרדות את הגלעין. בין השערות והשיניים מסתרק החוצה החלק העסיסי והטעים ביותר. החמיצות מוגברת והפה מתכווץ כולו. הנשימה נשנקת מהטעם המדהים והמחית גולשת לגרון, מותירה לשון וחיך נקיים. רק שבילים צרובי חמיצות על לשוני וזכרון של טעם מדהים שנשאר לשארית הלילה.