עצם העובדה שאני יושב מול מסך לבן של בלוג, מנסה לשפוך את נשמתי, זה סימן לא טוב. צריך להקשיב לו. אני צריך עכשיו לעשות משהו אחר. מטלה שלקחתי על עצמי. היא מאוד חשובה המטלה הזו אבל הנטיה שלי להרס עצמי עדין קיימת. היא מסיטה אותי מהמטרות שלי יותר ויותר. The nearer your destination the more you slip sliding away ואני תוהה אם זה סימן שאני מתקרב או שזה פשוט יום רע. יום רע מוגדר באותו שיר מצוין של סיימון וגרפונקל  כיום שבו שוכבים במיטה וחושבים על הדברים שהיו יכולים להיות. אני מקוה שהכתיבה כאן אינה מעידה על כך שאני חושב על מה שהיה יכול להיות. ימים יגידו. אם אצליח להפוך את המגמה, זה יהיה סימן שתהליך השינוי המתמיד שלי מצליח להשפיע גם על הבלוג שלי. זוהי רק ההתחלה. אני מקוה. אני מוכרח לקוות. אני גם מוכרח ללכת. תרומה אחרונה לעכשיו - התמונה שצילמתי ביום אחר.

 

אהלן עצמי. זה מה שהיה בכותרת שלך:

עד 20030301 
אבא מאושר מאוד, נשוי מאושר, עדיין עובד היי-טק, פחות מאושר. חבר של חברות. גבר של נשים. מתחבר בקלות. מתנתק בקושי. דברו אתי על דברים טובים. נמאס ממצב הרוח הירוד. משקפיים ורודים לכל פועל. גן עדן זה כאן ועכשיו. It doesn't get better than this. We make it work.

עד 20030325
חבר של חברות. גבר של נשים. מתחבר בקלות. מתנתק בקושי. דברו אתי על דברים טובים. נמאס ממצב הרוח הירוד. משקפיים ורודים לכל פועל. גן עדן זה כאן ועכשיו. It doesn't get better than this. Only we can make it work. אם אין אני לי, תעני לי.

עד 20030706
מה זאת אהבה? אמממ.. משקפיים ורודים לכל פועל. גן עדן זה כאן ועכשיו. It doesn't get better than this. Only we can make it work. אם אין אני לי, תעני לי.