לניצן,

ממש מטושטש הגבול
לא ברור
את יודעת שזה ממש לא משנה
אבל את ממשיכה
יש לך את זה
זה עובר
זה עובד
וזה בדיוק מה שדוחף להמשיך
זה בכלל לא חשוב אם זה היה
חיובי או שלילי, טוב
או רע, את מעבירה,
זרימה, שלא מפסיקים,
זה פחות כואב, מילים
דוחפות לצאת
יש לך חיבור בשבילן
הן נמשכות בזו אחר זו
דוחפות אחת את השניה
נולדות לאויר המסך
קרן קתודית יוצאת משפופרת
נכנסת לשתי עיניים וחוזרת דרך האצבעות
אל תוך המקלדת, את,
לבד, ממלאת את הכל
ונשארת קטנטנה
כמו עליסה בארץ הפלאות
באיזה שביל ללכת?
לאן את רוצה להגיע?
זה ממש לא משנה, לאן הולכים
אם לא יודעים, לאן רוצים להגיע -
יותר טוב  לא לדעת  אי אפשר
לעצור את הנהר
עדיף לזרום אתו
את זורמת
אני כבוי
הזרימה שלך מניעה
אותי כמו כריש
מתחיל לנוע
על הקרקעית
כל הקשת קליד
כואבת, לאט לאט
זה מתחיל להיפתח
ואז אני יכול
לסגור 

תמונה שצילמתי בגן הילדים. נרות הנייר הצבעוני אומרים: סובלנות התחשבות אהבה נתינה הקשבה חברות הבנה כבוד אחדות. ואללה כבד.