כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 3/2003
 אני מתדרדר
בימים האחרונים אני ברגרסיה טכנולוגית. האמת, לא רק טכנולוגית. אני מנסה לספר לעצמי שזו בעצם התקדמות אבל זו בטח רק רציונליזציה של המצב. אני כותב. כותב בעיפרון על נייר. במקום לכתוב בבלוג. אני יושב בישיבות וכותב. נוהג באוטו וכותב. התחלתי להקליט כל מיני דברים אבל יש יותר סיכוי שמישהו ימצא את ההקלטות מאשר את מה שאני כותב אז הפסקתי להקליט והתחלתי לחפש ניירות. אני אשפוך לפה את הדברים בקרוב. אבל אני כותב לעצמי את הדברים שרציתי לספר כאן. ולא מגיע לכאן.
יש לי הרגשה שחלק מהחברה פה לקחו חופש. או שיש איזה ועידת בלוגרים באיזה מקום אחר שאני לא יודע עליה. בכאילו, מארגנים מסיבת פורים. בעצם הם נפגשים מאחורי הגב שלי ומתכננים לי איזה אמבוש. כל העולם הוירטואלי הזה זו קונספירציה אחת גדולה. קראתי על זה כבר באיזה מקום. תגידו, אין לכם מה לעשות בחיים?
Get a life
בטח. זה היה בבלוג אחר של פרנואיד אחר. הא! השד יצא מהבקבוק. הפחדים שלי נמצאים מולי, במראה, על המסך.
האם אני אצליח לשלב בין הרשימות כאן לבין החיים בחוץ? המתח שנוצר בין מקום שבו אפשר להיות אני עצמי לבין עצמי אני ביום יום. יש מתח. ג'רום בטח כתב על זה משהו. אני צריך לחזור אליו ולבדוק.
יש איזה גל בבלוגיה. אני חושב שגם על זה הוא כתב. במרקים שלו הוא הכניס שאר ירקות ורוח. פסח המתקרב משפיע עלי. חברים חדשים נכנסים, חברים ותיקים יוצאים. יש כאן כמה ותיקים שהם למעשה החלק המענין. בלי לפגוע בכמה מהשכנים המדהימים, המעניינים, העמוקים, הנהדרים ועוד סופרלטיבים כהנה (שרובם, לפחות בשבילי הם רובן אבל מה לעשות, יש לי עדיין מוח של זכר), התופעה היוצאת דופן כאן הם אלה שממשיכים יותר מ9 חודשים. ומאחר והרשימה הזו התחילה בלי התחלה, נראה שהיא תגמר ללא סו
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
