אתמול בלילה. נוסע הביתה מאוחר אחרי יום גשום. עוד שעה חצות. חושך והגשם עכשיו מטפטף קלות. הכביש רטוב. נוסע 90 קמש. כביש בינעירוני דו מסלולי. עוד מעט הפניה שלי. מתקרב לצומת. הרמזור ירוק. אני צריך שמאלה. מאט בנתיב הימני לפני הצומת. חרבון. מאוחר מדי. הגלגלים ננעלים ואני מחליק החלקה ארוכה. הרכב מסבסב שמאלה תוך כדי ההחלקה. עכשיו אני כבר על חצי הנתיב השמאלי. טון וחצי שטים על אספלט רטוב. אימונים טובים מפעילים את הגוף בלי לחשוב. שחרור דוושה, סיבוב הגה לצד הנגדי וגז. הרכב מתיישר. אם אני אתחיל לחשוב, אני לא אצא מזה. אני את הפניה הזו כבר לא אעבור. הנתיבים שמעבר לצומת סגורים ברכבים שמחכים באדום. כמו בהילוך איטי, לאט לאט הרכב יוצא מנתיב ההתנגשות ברכב הירוק שמולי. העיניים של הנהגים עוזבות את הרמזור האדום ומסתכלות עלי. השאלה עכשיו היא אם אני עולה על עמוד הרמזור או לא. בלי לחשוב. בלי לחשוב. ממשיך את הסיבוב של ההגה ומטה את הרכב בחזרה לנתיב הימני. עוד חצי נתיב. מזל שהרמזור ירוק גם ישר. מפספס את אי התנועה בסנטימטרים. מבט מהיר בלוח מראה לי שאני על 40 קמש במקום 20. ההחלקה הזו עלתה לי בהאטה של 20 קמש שהייתי צריך כדי לפנות שמאלה בצומת. עכשיו אני צריך להמשיך ישר עד הרמזור הבא. חצי עיר. עיקוף ארוך מאוד כדי לחזור הביתה. מגיע לי. קצת זמן להירגע. מה קרה לי? אני נוסע מהר? כושלאמשלי. מחכים לי בבית. תוריד הילוך. מזל. יצאתי מזה גם בגלל שאני תמיד מעדיף לקחת פניה שמאלה מהנתיב הימני. מגיע לרמזור הבא. מאט הרבה לפני הרמזור. זין. הבלמים ננעלים שוב. טוב שהתחלתי מוקדם. משחרר ולוחץ. הבלמים ננעלים שלוש פעמים עד שאני מגיע לצומת. גמרתי בחוץ. מחר צריך לבדוק את הדיסקים הקדמיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
