כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 3/2003
 מהות האהבה איננה סבלנות
טוב, תתאזרו רק בעוד קצת סבלנות ואני אכתוב את "האהבה על פי בן בנות". זה יבוא מחר. לקראת הסופש. זה נכון כמו שחלקכם כבר ניחשו שבעצם הדעה שלי די מגובשת. ההבדל בין מה שאני רוצה לכתוב לבין כל הדברים שאחרים הגיבו הוא שאני ניסיתי למצוא תמצית, עיקרון, שניתן להחיל אותו בכל מקום ששם רוצים לומר אוהב/ת/אהבה ולהבין מהי המשמעות של הרגש ושל המניע האנושי. אני חושב שרובכם תסתכלו ואחרי שניה תגידו: מה? זהו? הוא בכלל יודע מה זו אהבה? חלק כבר רמזו לי שמי ששואל אז כנראה שאין לו מושג. טוב, זכותכם.
אז כן. אני הולך לכתוב משהו מאוד מצומצם ותמציתי. די לאקוני. שמנסה לקפל את הכל.
ולא. אני לא אומר שכל הדברים היפים שאנשים טובים כתבו כאן הם לא אהבה. הם נפלאים. הם ביטויים של אהבה. כמו שכתבתי למישהי,
זה היחס בין מקור האור, הגוף שעומד באור והצל שמוטל. מקור האור הוא האהבה. כשהיא מקרינה על מישהו, הוא זורח בצבעים כאלה ואחרים. ויש גם צל, צללית, צורה מסויימת שמושפעת מהגוף. וזה שונה אצל כל אחד ואחד מאיתנו. גם הצבעים, גם מידת ההחזרים, גם הצללים.
אולי אני דיגיטלי מידי מכדי לתת אנלוגיה מוצלחת.
אני מקוה שזה לא נשמע יותר מדי ניו-אייג'. כי זה ממש לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
