כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 4/2003
סצינה קשה. איזו מן אהבה?
פאדרה פאדרונה, "אבא אדון", של האחים טביאני, מספר את סיפורו (האמיתי) של גאווינו, ילד שגדל באי סרדיניה בתחילת המאה שעברה. חברה חקלאית. קשת יום. חיה מגידול צאן. מתמודדת עם הטבע וסיפוק צרכי הקיום היומיומי. סרט לא קל. לרוב אוכלוסיית חברת השפע של היום הוא מן הסתם גם משעמם. כילד שגדל עם אבא מכה, וכאבא היום, זו הסצינה שתפסה אותי הכי חזק:
ברקע שומעים את בן השכנים צועק. אבא שלו מכה אותו כי שיחק עם גאווינו. המצלמה עוברת למספר שניות לחלקה של השכנים, שם השכן מכה את בנו, קשור לערימת עצים גדולה, באמצעות ענף עץ גדול עם עלוות מחטים. אבא של גאווינו מכין בעצמו ענף דומה. הילד עומד, מסתכל על הענף וממתין לאביו שיכה אותו. אחרי מספר מכות, הוא בורח. מתחיל מרדף של חתול ועכבר מסביב לביקתה העלובה והדיר הקטן. הוא מתחבא, האבא מוצא אותו ושוב מכה אותו. הוא שוב מקיף את הבית ואביו רודף אחריו עם הענף. הילד מתעתע באביו ומצליח, כשהאב מנסה לשנות את כיוון הרדיפה, להתחמק מאביו. האב מתייאש. הוא נכנס לתוך הביקתה. גאווינו, ממשיך לברוח מסביב לבית ומופתע לראות שאביו נעלם. איננו רודף אחריו. איננו ממשיך להקיף את הבית. הוא בהלם. הוא קופא על מקומו ממש מול הביקתה. אותו מקום שבו עמד בהתחלה. מרכין ראש ומחכה. בהכנעה. המשחק נגמר. אם האבא אינו חוזר לרדוף אחריו, לחנך אותו, מעשה שמקפל את כל יחסי האב-בן בסרט, הבן תלוש לחלוטין. בודד. אבדה לו נקודת ההתייחסות שלו לעולם, למשפחה, לבית. הוא ממתין ביאוש עד שהאב יוצא מהבקתה וחוזר להכות אותו בחמת זעם. עד שהוא מתעלף ונופל, פניו בבוץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
