כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 6/2003
בנות
פגשתי היום את א. למה אני מספר? אולי בגלל שבאיזה מקום הייתי רוצה שהיא תזהה אותי מהבלוג? כמה שאני מנסה להפוך את זה אני לא מצליח לומר שכן. האם יותר טוב שהיא לא מכירה אותי מכאן? בהחלט. האם הייתי מרגיש יותר טוב אילו היתה יודעת שזה אני? לא. אז מה? אולי אני פשוט חוזר קצת ליומן שלי. אולי מצפה לתגובות.
אז א. היא אמא חד הורית מדהימה. אדם נהדר. סיפור חיים שהיה מספיק לפחות לשני סרטים תורכיים. והיא בסך הכל בגיל שלי. נפגשנו בישיבה לסיכום עיסקה. אחרי שהכל סוכם, עדיין דיגדגו לי כמה שאלות. השחלתי אותן בעדינות במשפטי הסיכום. המשכנו לבד. פתאום היא נפתחה. שפכה דברים שלדעתי לא פתחה כבר חודשים ואולי שנים. התחילה שיחה שנסתיימה אחרי שעתיים, כשהחלטתי שהגיע הזמן לחזור למציאות. אז היא גם הודתה שאף אחד מסביבה לא מכיר את הפן הזה של הדברים. צללתי לתוך עולמה הקשה של אשה שמתמודדת עם ילדים, בית, אקס, חינוך, עבודה, כספים, בנקים, משכתנא והכל לבד. ואיך שהיא מתמודדת, פשוט מעורר כבוד. זו המילה הנכונה. ושכחתי לציין שהיא גם נראית פיצוץ. עיניים ירוקות. זה כל מה שאני מוכן להסגיר על א. אני די בטוח שהיא תצליח בדרך שלה. כי היא מאוד מאוד חזקה. אבל, כראוי לאישה חזקה, מאוד לא סולחת. לעצמה. אני מקוה שזה עוד ישתנה.
בעוד שבוע יש פגישה של הפרלמנט. בנות שנפגשות כל פעם בבית של מישהו אחר מהפורום אבל אצלי עדיין לא היינו. הפעם חוגגים יומולדת 30 של אחת הבנות. אשתי כבר יודעת. לטובת ההיערכות הלוגיסטית. היא הגיבה ב: אההא שאחריו שתיקה רבת משמעות. נראה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
