כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 6/2003
מה שמגיע או מה ששופכים?
אחת המזכירות במשרד, בחורה בלתי מחונכת בעליל, החיים לא היטיבו אתה. גדלה בעיירת ספר ושם היא גם גידלה את ילדיה. לא עובדת מדהימה אבל כישרון אחד יש לה. היא שמה את כל הפולניות בכיס הקטן. היא מתלוננת על כל דבר קטן שהיא עושה, שהיא לא עושה, שהיא צריכה לעשות וגם שהיא לא צריכה לעשות. מזמן כבר קלטתי למה היא משאירה את העטיפות של נייר הצילום על המכונה. כי אחרת אף אחד לא יבחין שהיא מילאה נייר במכונה. לא חשוב שיש פח אשפה לניירות ממש ליד המכונה. אותו דבר עם הכוסות הנקיות בערימה ליד הכיור. אף פעם לא מכניסה אותן לארון. אחרת איך ידעו? אפילו כשהיא מבקשת ממישהו אחר להחליף מיכל מים מינרלים, זה היא. כשהיא מזיזה משהו, כל המשרד ידע על זה. וכשהיא מחליטה לא להזיז משהו, גם כן כל המשרד יודע מזה.
- מה אתם חושבים? בשביל זה באתי לכאן? אננני את זהההה, לאא עושההה! אם יש לכם בעיה תפנו לבוס.
הבוס, פשוט מרחם. גם מגן עליה. למעשה יצר לו (ובעיקר לנו) מפלצת שגם הוא אינו יכול לרסן. כבר אי אפשר להגיד לה כלום. והיא, היא תגיד לכולם בכל מקרה. גם מה שיש לה לומר וגם מה שאין לה לומר. וכשהיא אומרת, שומעים עד התחנה המרכזית.
היא תמיד הולכת לאכול צהריים עם הבנות האחרות. בזמן האחרון, היא התחילה להאכיל גם אותן מנות גדושות של פולניות מזוקקת. הן הצליחו לעצבן אותה איפשהו לפני שבועיים. מאז, הן לא יודעות מנוחה. היא עושה להן טובה שהולכת איתן. מוציאה להן את הנשמה עד שהולכת איתן. מכריחה אותן לחכות לה. גם לפני שיוצאות וגם אחרי שחוזרות.
-מה? אם אני הולכת איתכן לצהרים אז אתן יכולות להתעלל בי ככה? מה אני פראיירית של מישהו? מה נראה לכן עשו אותי באצבע? מחר אני לא הולכת איתכן. תלכו לבאאאד. ביי.
-הנה באה עוד התקפת צומי. אומרת לי אחת הבנות.
והבחורה, פולטת מחרוזת פנינים פולניות. ולא מראה להם, כשהיא חולפת על פני, שהיא מסובבת את פניה לעברי וקורצת. מוסיפה מין ניד ראש כלפי מעלה והצידה, כאומרת "תראה מה אני יעשה להן עכשיו" ומשלימה את המשפט. "מגיע לכן. כל אחד מקבל בדיוק את מה שמגיע לו". וכולן נאנחות ביחד.
ואני אומר, כל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא מוכן שישפכו עליו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
