כשהאדם ושתי עיני בתו שרים
|
| 7/2003
מרגי פותחת עיניים...
מה שקרה אחרי הנסיעה אל המעין.
שעת צהריים. חמימות של מאי. שנינו שוכבים מתחת לעץ שליד המים ומנמנמים בחיבוק בייגלה. מסביב ציוץ של ציפורים ורחש שקשוק המים הזורמים במורד הטרסה.
אני מתעורר מעלה שצנח על הכתף שלי. חלקים מעור רגלי חמים מטלאי שמש החודרת מבעד לעלוות העץ הזקן. אני שותל נשיקות קטנות על חלקת צוואר לבנה. דוחף קלות את כתפה והיא נשכבת פרקדן. מושיט יד להישען מעבר לבטן השטוחה השרועה בצל. היא מתחילה להתעורר עם עוד כמה נשיקות קטנות על החזה. שפתי מגיעות לשולי פטמה כהה.
- אאאאוומממממ.
אני מתעלם. הפטמה המזדקרת לאיטה מתגלגלת לי על הלשון שמתגלגלת מסביבה.
- דאיייי.
אני מפסיק. באמת לא פייר. עובר לפטמה השניה. גם לה מגיע. גם היא מתעוררת.
- נווווו. בוא כבר לכאן.
אני מגלה שהיא הצליחה לפתוח רגלים בלי שבכלל שמתי לב. מסתבר שאני צריך להסתכל או להרגיש. כשאני לא על האופנוע, אין לי מושג מה עושים חלקי גופה השונים שלא נוגעים בי ואינם מולי. והם עושים.
אחר כך אנחנו פותחים אוכל שנארז בקפידה כך שישמר בתיקים שמיטלטלים על האופנוע.
משנים כיוון בתשעים מעלות. נוסעים לבקר באיזור עם הרבה בניה עתיקה. פינות מענינות שמעלות מחשבות על אנשים שחיו כאן לפני מאות ואלפי שנים. שוב תשעים מעלות. בדרך חזרה
הביתה, עוצרים בחוף ליד וינגייט, לראות את השקיעה. אחרי שראיתי את המושב בבוקר, הבנתי שהפעמים שהיא קפאה על המושב, מהדקת את ירכיה לשני צידי ישבני, לא היו בגלל שביקשתי ממנה לא לזוז... ובפעמים שהיא הצמידה את חזה גבי והשעינה את הקסדה על כתפי, לא היו מחוות של חיבה אלא מנוחה...
- אני לא רוצה לרדת מהאופנוע.
- מה?
- אני רוצה אותך. אבל אני רוצה להשאר על האופנוע.
אני משנה כיוון. חורש את החול הלח. כדי להמשיך לנסוע על חול עם רוכב נוסף צריך תנופה. כדי להשאר על האופנוע כשיושבים עליו צריך משען טוב. אני לא אוכל גם להחזיק אותו בין הרגלים וגם אותה מעל. מגיע לאזור קצת יותר קשה.
היא לא כל כך מבינה מה אני מחפש. אני צריך סלע אחד לפני הגלגל הקדמי, סלע למטה בשביל הרגלית וסלעים מהצדדים בשביל לעזור לרגליים שלי. בינגו. נעמד מעל לסלע השטוח. פותח רגלית ומשעין אותה בתוך שקע בסלע. הגלגל הקדמי קרוב מאוד לסלע שלפניו. הרמה קטנה של הגז ועכשיו האופנוע לכוד בין הסלע מקדימה לבין הרגלית. אני משאיר את המנוע דולק בניוטרל. בקושי יש לי מקום לתמרן. אני צריך להתהפך מותק. היא כבר זרקה קסדה והיא מושכת את שלי. - היי. את רוצה להוציא לי את הצוואר מהמקום? שימי רגליים פה ופה אחרת את נופלת עם רגל מתחת לאופנוע.
אני מוריד קסדה. מרים רגל מעבר למושב. קצת קשה כשהיא מושכת מאחורי ראשי ומנסה למעוך את שפתי לעיסה דביקה ולהוציא את כל הסתימות מהמקום. ידי מרימות את חולצתה והפיות נפרדים לשניה וחצי. אני מנצל את ההיזדמנות להעניק לשדיה ופטמותיה את אותו טיפול שנתתי בבוקר.
- אממממממ. תעלה כבר על המכונה הזו!
- רק רגע!
אני מושך מכנסיים ותחתונים ביחד כלפי מטה. דוחף ומושך ורגל שמאל נשלפת מהנעליים עם המכנסיים והתחתונים ביחד. צריך רק להוריד מהרגל הימנית אבל היא שוב מושכת את ראשי אליה למעלה. אני נשען על המושב בין רגליה הפסוקות, צמוד אליה. מרים את החצאית הקצרה שלה. שיט. מתי היא הורידה תחתונים? שיט. היא כבר שעה בלי! כל הדרך על הכביש עם הדבר המתנפנף הזה! היא מעבירה רגל אל מאחורי גבי והאופנוע מתחיל לזוז. אני גולש בחזרה לעמידה.
- מותק
- ממממהההה
- תדחפי רק עם רגל שמאל שלך, אחרת אנחנו נופלים עם האופנוע.
- מה עם ימין?
- שמה יש ג'ק מותק.
אני מעביר את רגל שמאל מעבר למושב מהצד השמאלי של הכלי. מעולם לא עליתי עליו הפוך. ברכיה צמודות לאופנוע, מתחת למושב. שיפולי בטנה הדוקים למושב הרוטט. היא נראית כמו אופנוען שנצמד ברגליו אל הכלי רק שמאזור החלציים ומעלה היא מתקשתת אחורה. היא מושכת אותי אליה, נשענת בגבה על התיקים מאחור, רק בשבילי היא מקמרת את גווה. האופנוע עדיין פועם בפימפום חם ורגוע. היא מעלה את ברכיה למעלה, כפות רגליה מאחורי גבי דוחפות אותי קדימה, לאחורי האופנוע, אליה. מושב האופנוע מעביר רטיטות מתחתית גבי לירכי ואני חודר אל תוכה ברטט מדהים של 1000 סל"ד רגועים. אנחנו שוקעים עם השמש אל תוך ים זהוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
