לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כשהאדם ושתי עיני בתו שרים

כינוי: 

בן: 57

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2003    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

10/2003

סוף החגים בלוז


כבר חדשים, מה חדשים? שנים, שאני מנסה לעבוד לפי מה שאמרה לנו קרן, המטפלת הזוגית. מותר להוציא קיטור. אבל לא להתפוצץ. מותר לכם להתלונן. רק צריך להבין, ולתת להבין שהבן זוג מתלונן על משהו. לא שהוא לא אוהב אותך. למרות שהוא אוהב אותך, הוא נשאר וממשיך לאהוב אבל זה לא אומר שהדברים שמפריעים לו כבר לא מפריעים לו. אבל אצל אסנת, האשמה חזקה מדי. כל פעם שאני פותח את הפה, היא מתחילה עם התירוצים.
לפני שבועיים, באמצע החגים, היתה לי הרגשה שהיא ממש מתקדמת עם זה. אמרתי לה: את יודעת, זה ממש מפריע לי שהשארת את הכביסה בדיוק כאן, ואני צריך לדלג מעליה כל הזמן. והיא התחילה כמובן עם  התירוצים הפולניים. טוב, לא הספקתי. מתי בדיוק רצית שאני אעשה את זה? בין החיתול לבקבוק? אפשר לחשוב שדןדן בן חצי שנה. כבר מזמן עברנו את השלב הזה. אפשר לחשוב שאנחנו עדיין תקועים בהיסטריית הילד הראשון. כמעט שלא הייתה היסטריה. אפשר לחשוב שהיא מזיזה אצבע בבית! היא אפילו לא מסוגלת לומר למטפלת ולעוזרת מה לעשות. אני צריך לומר להן הכל כי היא מפחדת שהן תפחדנה ממנה. היא גם מפחדת שהן תפחדנה ממני אבל אין לה ברירה, אם אני עושה את זה, אז לפחות זה לא היא. אז מה זה עכשיו? לא חשוב, בלעתי, ספרתי עד שלוש ואמרתי לה הכי רגוע: לא שאלתי למה לא הספקת. רק אמרתי שאני לא אוהב את זה, זה מפריע לי. אז היא ישר אמרה: מצטערת שזה מפריע לך.
שמחתי מוקדם מדי.
בערב חג היתה לנו "מריבת יום שישי". אפילו לא רצינית. אולי 5 דקות. כבר יותר משנה שלא היתה לנו אחת. הייתי צריך להיות ער יותר לסימן הזה. גם השיפור בסקס בחדשיים האחרונים נעלם לו בשבועיים של החגים. ולא היה לחץ של המשפחה. אז מה קורה? לא יודע. נמאס לי לנחש. הדיאטה לא מצליחה? התיסכול הגובר שלה על חוסר הסבלנות של נופר, דבר שקורה רק לה ומשקף את חוסר הסבלנות שלה אל נופר. איתי היא בובה. ואני לא קשוח איתה. אני רק הרבה יותר סבלן ממנה.
היום דיברנו על הגגן שמאחר עם התיקונים של הגג. הוא מושך אותנו באף. אמרתי לה שזה מאוד מכעיס אותי כי עוד מעט חורף, אני לא יכול לעשות כלום ואני "אחזיר" בעיכוב הכסף. שירדוף אחרי. היא כמובן היתה לצידו. לא מענין אותה שההתחייבות לכסף מותנית בתנאי מוקדם של אספקת העבודה. זה לא קשור. לפעמים אני חושב שאנחנו צריכים לחזור לקרן רק כדי שהיא תבין שמה שמפריע לה זה שבעלה מסוגל להתנהג "לא יפה" עם מי שמתנהג איתו "לא יפה". להיות מניאק. אולי זה מה שמפחיד אותה.
אבל ממש שמחתי מוקדם מדי. היום, כשאמרתי לה: את יודעת מה הכי מפריע לי? ענתה: כן. הרבה דברים מפריעים לך.
נגמרה לי הסבלנות. נגמר לי הכח. חזרתי אחורה 6 או 7 שנים. שתקתי. אני כבר לא כועס. אני כבר לא מרים את הקול. אבל כבר מזמן לא שתקתי. נשבר לי. היא כבר נמצאת במקום אחר. השתיקה שלי לא תפריע לה. לפני כמה שנים הייתה נכנסת להיסטריה טוטאלית. דבר איתי. ולא הייתי מסוגל. היום, כשאני רוצה לדבר, היא לא רוצה. היא הרבה יותר חזקה. היא לא תשמע את השתיקה. ואולי מוטב.
נכתב על ידי , 23/10/2003 23:04  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טרמפ לשנה טובה


את סשה אספתי על אחד הכבישים הראשיים. אדם מבוגר מלובש אלגנט. למה הוא עוצר טרמפים? כשנכנס, הבנתי. הוא מלובש בשביל הטרמפים. וגם בשביל הכבוד העצמי שלו. עקרון ההכבדה עובד. אחת עשרה שנה בארץ. עשר וחצי שנים עובד כאיש תחזוקה בבית ספר תיכון. עלה מאוקראינה. עוד שנה לפנסיה. מהנדס חשמל. בגיל שלו, העדיף להתחיל לעבוד במשכורת מינימום כבר לפני עשר שנים. התפלא כששאלתי אותו לאן בדיוק. שלוש דקות ברכב בשבילי זה לפעמים עוד חצי שעה ברגל בשבילם. בשתי הדקות שנותרו סיפר לי שבשבוע הראשון של השנה הכל לא הולך לו. סתימה בכיור, מכונת הגילוח נשברה ועוד כמה כאלה. בשביל המשפט האחרון היה שווה. אבל אכשף אתה לֶקָחַת אותי טרמפ אני מקוה השנה תתחיל יותר טוף.
נכתב על ידי , 15/10/2003 12:11  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה חדש?


חודש וחמישה שבועות מהביקור האחרון שלי פה. המרוץ שלי לא מפסיק. היעילות שלי שואפת לאפס. והחיים ממשיכים לזרום במסלולם. אני מנסה לא להלחם בזרם יותר מדי ולא להסחף יותר מדי. החכמה היא למצוא את המטרות מתוך אלו שנמצאות בטווח של הזרם. הטפשות היא לשכוח את מה שאמרו סיימון וגרפונקל (המשפט האחרון הכי חשוב):

Slip sliding away, slip sliding away
You know the nearer your destination, the more you slip sliding away

Whoah and I know a man, he came from my hometown
He wore his passion for his woman like a thorny crown
He said Dolores, I live in fear
My love for you's so overpowering, I'm afraid that I will disappear

Slip sliding away

I know a woman, (who) became a wife
These are the very words she uses to describe her life
She said a good day ain't got no rain
She said a bad day is when I lie in the bed
And I think of things that might have been

Slip sliding away

And I know a father who had a son
He longed to tell him all the reasons for the things he'd done
He came a long way just to explain
He kissed his boy as he lay sleeping
Then he turned around and he headed home again

Slip sliding away

Whoah God only knows, God makes his plan
The information's unavailable to the mortal man
We're workin' our jobs, collect our pay
Believe we're gliding down the highway, when in fact we're slip sliding away

מתאים ליום כיפור כמו כפפה ליד מיובלת. רק מטשטשת את הגבשושיות. מקהה את הכאב.
החיים בישרא ממשיכים במסלולם. מענין לראות שתבניות חוזרות על עצמן כצפוי. ואנשים מסויימים כבר אינם, אחרים חדשים תפסו את הכיסא שלהם. המדהימים בעיני הם אלו שאצלם זה תהליך פנימי. חזקים מכל גל. אינגה כמשל. בכלל לא מענין אותם מה קורה בסביבת ישרא. זה היומן שלהם ואף אחד לא יבלבל אותם. אולי זו באמת הדרך.

 

פינת אודטה:
אני נזכר בעוד משהו קטן שכבר רציתי לספר לכל העולם מזמן. הפסקתי לאכול עוגות תפוחים. כבר מוותר על התענוג הקולינארי הגדול ביותר של החתונות והארועים. עליתי על היוגורט החדש של שטראוס כבר לפני כמה חדשים, כשהוא היה בהרצת נסיון. מה אני אגיד לכם? אתה אוכל יוגורט וחושב שבפה נמסה לך עוגת התפוחים של דודה רינה, הבשלנית של המשפחה. כשהתפוח נגמר מהלשון, אתה עוד מרגיש את הטעם של הפאי הפריך. כשהייתי ילד, זו היא שבתשובה לשאלתי איך זה שהיא הבשלנית הטובה ביותר? אמרה לי את המשפט האלמותי "אני אוהבת לבשל לאנשים שנהנים לאכול". בקיצור, רק אם את/ה אוהב, או מכיר/ה מישהו שאוהב/ת עוגות תפוחים, להמליץ בכל פה על היוגורט החדש בטעם פאי תפוחים.

Exactly my point, because you have to wonder, how do the machines know what Tastee Wheat really tasted like? Maybe they got it wrong, maybe what I think Tastee Wheat tasted like actually tasted like oatmeal, or tuna fish. It makes you wonder about a lot of things. Take chicken for example. Maybe they couldn't figure out what to make chicken taste like which is why chicken tastes like everything. And maybe... -- mouse

נכתב על ידי , 5/10/2003 21:22  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,291
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבן בנות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בן בנות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)