אני אוהבת אותך תינוקת איפה שלא תהיה- Behind Blue Eyes

כשירדתי מהאוטובוס בדרך לבית ספר, פתאום נזכרתי שעשינו לך פעם יומהולדת. העובדה הזאת, שחגגנו לך יום. יום שבו נולדת. את נולדת, היית.. ההרגשה הזאת מלאה אותה בצעב.

שנה שלמה לא חשבתי עלייך. הדחקתי אותך מחיי. תליתי את תמונתך על הארון שלי, וראיתי אותך כתמונה. הפסיכולוגית אומרת שזה להתגבר, אני אומרת שזה להתכחש, ומצד שני, אני לא רואה דרך אחרת לחיות.

הרי אי אפשר לחיות איתך שאת לא כאן.

וכשאני חייה בלעדייך אני מרגישה חוטאת, ששכחתי אותך.

אני לא נכנסת כבר לדיכאון בגללך. אני נכנסת לדיכאון מדברים אחרים. זה מעצבן אותי שאני לא מצלחה להרגיש את אותם תחושות. במקומן באות תחושות רעות יותר של כאב בטן מבחיל. אני מקיאה את כל מה שעליו אני חושבת.

פתאום נזכרת לי שהיית. שצחקת. שהיה לך קשה ובכית. פתאום נזכרתי שאת היית.

אני כבר לא בוכה בגללך, יובלי, אבל כל פעם שמישהו אומר את השם הזה "יובל" משהו בי נצבט. אני לא אצליח להתגבר על התחושה הזאת לעולם. השם שלך, שאני בחרתי, היה את. יובלי. יובלי הכחולה, הלבנה הסגולה. בכל צבע יפה וטהור שהוא, את היית.

את היית..

אני לא רוצה לשכוח אותך, אהובתי.. אך מהצד השני, אי אפשר לחיות עם מישהו שמת.

מקווה שטוב לך שם, ובנימה מהוססת ומבולבלת זאת, אני אסיים, בלי שום דמעה הפעם.

שלך, אחותך.