הרגשה שאופפת אותי זמן רב, ואני לא יודע לומר - מהיכן היא נובעת?
איזשהו אלמנט כזה של בינוניות. של ריצוי. אף פעם לא מספיק. זה פאק באישיות שלי. על אף שבעיני, אני לא רואה סיבה למה זה צריך לקרות. אני מעניין, אני חכם, אני שנון, אני מצחיק וגאדמט - אני נראה טוב.
איך אני ממלא את תפקיד ה"ידיד" שוב ושוב? כשיש אירוע חברתי, אני אינני מוזמן?
אני מכיר גם בהרבה מהפגמים שלי. אני לא מושלם. אבל השאלה שלי, השאלה שבלי טיפול פסיכולגי כנראה לא אוכל לענות עליה, היא מה לעזאזל מוביל אותי לעמדת הפיטר פטיגרו הזו?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
