יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
יום כ"כ עצוב,
כל הסיפורים על אח או אחות שכולים,
על אמהות ואבות הכואבים את מות בנם ובתם.
היום בטקס מישהי קראה קטע על צחי איטח ז"ל יבנאי שנפל בבופור,
הרגשתי חנק בגרון, זה היה כ"כ קשה,
היא קראה קטע שכתבה אחותו ואמרה כמה שהוא היה אח מושלם ומחבק ואוהב,
ושתמיד חיכתה שההורים יבואו לאסוף אותו מהתחנה ועכשיו הוא כבר לא יבוא.
זה הזכיר לי את אחי,
איך כל שבוע אני נורא שמחה שהוא מגיע וכמה נורא זה היה אם היה קורה לו -חס וחלילה- משהו.
אנשים נלחמו והגנו ועדיין המלחמות ממשיכות,
עדיין יש סכנה,
זה לא נגמר.
עוד 4 דקות מעכשיו יעלה הדגל ויכריזו על תחילת החגיגות,
60 שנה שאנחנו מדינה ריבונית, מדינה מצליחה, מדינה יפה.
הכול בזכותם.
חג עצמאות שמח :)