השנה שלי הייתה מאוד מיוחדת.
למדתי להתחבר לעצמי יותר,
להיפתח.
השנה לא היה לי חבר ולא, לא התנשקתי בפעם הראשונה,
כמו רוב הבנות בגילי...
אבל זה לא משנה.
השנה התחברתי למוזיקה.
תמיד אהבתי מוזיקה וידעתי שיש בי את זה,
השנה זה יצא החוצה, נחספתי לדבר שהכי חשוב לי בעולם.
למדתי לנגן על גיטרה והבנתי שכשאתה נהנה ממשהו אתה עושה אותו טוב.
השנה הגשמתי את החלום הכי גדול שלי, חלום שלא האמנתי שיתגשם,
גם כשדיברתי על זה וסיפרתי להורים שלי, לא האמנתי שזה באמת יקרה.
האמנתי שזו מין פנטזיה שנחמד לדבר עליה, אבל לא. זה קרה,
הייתי בפאקינג הופעה של מיי כמיקל רומנס.
הלהקה ששינתה אותי, שאני מעריכה ומעריצה כ"כ.
ראיתי אותם, בלייב. מולי.
הייתי שורה שנייה, ממש מטר וחצי מג'רארד, פראנק, ריי ומייקי.
באמת.
סוף שנת 2006 לא הייתה קלה בשבילי. איבדתי אדם שהיה מאוד יקר לי, סבתא שלי.
הייתי בטוחה ש2007 תהיה אף יותר גרועה.
אבל ברגע שנכנסה המוזיקה לחיי, הכול השתנה.
השנה התבגרתי, למדתי, חוויתי והחכמתי.
הכרתי המון חברים חדשים שאוהבים את אותם דברים כמוני.
אני רואה את השנה הזו כשנה מאוד חיובית בחיי.
אני מקווה שהשנה הבאה תהיה טובה ומוצלחת,
שאעבור את כיתה ט' בהצלחה ואצליח להשיג את המטרות החשובות לי.
ושאתמקד במוזיקה ולא אפסיק לעולם.
האדם שעשה את השנה- אמא שלי, שהגשימה לי את החלום, ההופעה המדהימה של MCR.
Happy New Year!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
