Life of Creation
When we look toward the darkening skies, we see ourselves reflecting in it, flying with freedom. |
| 1/2009
להטוטן
הוא מתחיל באחיזת כל כליו בחוזקה. ונשימה עמוקה.
לאחר מכן, אט אט כל חפציו מתעופפים מעלה,
תחילה הפתיחה נזרקת לאוויר,
אחריה מגיעים ההדימויים, קטנים וחמקמקים.
האלגוריה ממהרת להצטרף למחול האווירי בחן אינסופי
וכמובן מוסר ההשכל, הכבד מכל, נזרק אחרון בדיוק בזמן הנכון.
הוא זורק ותופס, בדיוק הזמן המתאים.
המטאפורות מתחלפות אחת אחרי השניה כמו כדורים זעירים,
ומהר משתנה הנושא ומהר היד זורקת עוד מילה לאוויר, ומשפט מתחבר עם משפט
והכל בלהט הופעה, לתת את הביצוע הטוב ביותר שאפשר.
ומבחוץ הכל נראה כעירבוביה מעופפת באוויר ללא קשר בעל חן נהדר.
והכל מתערבב בצורות וצבעים כל-כך נפלאים,
וכולם משתאים נוכך הלהטוטן, שבחדוות יצירתו נשאר בעולמו שלו,
ובעיניו הכל מסודר להפליא והכל במקום,
איך סיבוך ופואנטה משחקים זה לזה,
והכל מגיע לידיו בדיוק ברגע המתאים.
ובשניה האחרונה, ממש לקראת סוף המופע,
הוא מפתיע בפינאלה מרשים במיוחד,
בהנפת משפט המחץ, המפתיע מכולם.
הוא כמעט מפספס, בשביל המתח.
אך תופס בשניה האחרונה.
הוא קד קידה לצופים, לקהל.
ובידיו כל כליו,
והקהל מריע, על צבעים נהדרים, על צורות נפלאות,
והוא מחייך לעצמו, מסוקרן מה הם ראו,
כי מהזוית שלו, זה נראה קצת אחרת.
כי ככה הוא, להטוטן.
ואו, אומייגאד. שנים [ליטרלי] שלא כתבתי. אני באמת חושב שלא כתבתי משהו יותר משנה.
הייתי חייב עכשיו, זה פשוט בא לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
