"On and on from the moment I wake,
To the moment I sleep,
Ill be there by your side,
Just you try and stop me,
Ill be waiting in line,
Just to see if you care.
Did you want me to change?
Well I change for good.
And I want you to know.
That youll always get your way,
I wanted to say,"
ומוזר, כי אלו לא המילים שעולות בלבד, אלא גם המוזיקה מאחורה. הרעד האמיתי שיש מאחורה.
וכל מה שאני רוצה זה שתהיי שם שוב לחבק אותי חזק, לעזאזל.
*
אז בינתיים מחכים שתעני בטלפון, ומחפשים עוד מקומות ורעיונות וסיעורי מוחין חוזרים ונשנים איך לשלב את זה, ארבעה חודשים, גיוס. תעלמי לקצת. ושנינו נכנס לשגרות חדשות - הרי יום אחרי הגיוס שלך אני מתחיל את השירות הנכסף שלי סופית. ונכנס לשגרה שכ"כ חפצתי בה.
להגשים תקופה. להגשים. ואת לצידי כל הדרך. באמת שם. ואני שם.
"..אל נא תרעדי.. אל נא תרעדי.."
כי אני שם, במקרה, גם אם מושלג או גשום לחבק אותך. במיוחד כשאת רועדת והשיניים שלך נוקשות קצת. ואז אם חם לך מדי אז אתרחק קצת, כדי שתנשמי. ואז אדליק את המיזוג שוב.
אז מה רע בקצת להלחם, קצת לתת, קצת להיות, קצת להעלם לתוכך.
קצת הרבה יותר מדי להתגעגע לכל רגע קטן איתך, חתיכת בלונדינית נפלאה שכמותך.
אז קצת פחות חסר מילים. אז יש גיבובים אקראיים וכיפים, אז יש קריאות והצהרות נכספות, ויש עשרות מילים ותווים שיצאו עם הזמן. ויש את כל האהבה הזו, כל ההתאהבות הזו, כל הידיעה נפלאה שאני שלך ואת שלי ושום דבר לא הולך לשנות את זה, ושום כלום לא הולך לשנות את זה שאנחנו יחד, חזקים.
פאוור קאפל. צוות-צמד שכזה. אפילו אם את תכבשי את העולם קודם. למרות שאת זה.. נראה. (ושוב קריצה מחוייכת).
אז הנה. רחוק ממך קצת. אבל כשאני איתך והזמן מקבל משמעות כזו שגורמת לי בזמנה לזרוק זין על הצבא ובזמן הזה להתעלם קצת מהעולם - לא באמת חשוב לי דבר מלבד הידיעה שאנחנו תמיד.. אנחנו.
ושאין שום דבר שישנה את זה.
הכי יציב, אמיתי, כנה, נכון שביקום. ואפילו גם זורם.
אני אוהב אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
