לא הייתי ברוב העולם הזה, ורגליי לא הכירו אפילו את הארץ הזו על בורייה. אולי יום אחד זה יקרה. אני לא יודע - וגם לא כזה רוצה שכך יהא.
אני מאושר מדי מהבית החביב הזה שבחרו לי הוריי כשהייתי בן בערך חצי שנה. באר שבע. שכונה שקטה באמצע הכלום.
עד לפני כמה שנים באר שבע הייתה דבר שכמעט ניתן להתבייש בו. ללא צבע, חיי לילה, הופעות, תרבות - דברים מעניינים שיהפכו את העיר הזו למשהו. אבל גם אז, אתם יודעים, גם אז היא הייתה בית. היא הייתה מקום שהיית יכול לפול בו מהשמיים ואנשים לאו דווקא יגנבו ממך דברים וידקרו אותך - אלא יעזרו לך, ימקמו אותך. יתקע לך האוטו, אפילו בשכונות הקשות ינסו לעזור לך להתקדם. תפול ולא תדע את הזמן - אך תוכל לדעת מתי שבת קודש היא, כי כך האוויר מרגיש. לא רק את הקודש הדתי של השבת - אלא את קץ ההמולה, את ההרגעות הנהדרת, את האהבה המסתתרת בעיני ובלבבות כולם, בין הסמטאות מלאות האבק והרחובות הסואנים.
באר שבע היא בית. היא בית שאתה מתהלך בו יומם וליל ומכיר את כולם - מחבק פה, מוסר ד"ש שם. יודע על מה כולם מדברים. יש לה שפה משלה וניבים מוזרים. אפילו תחביר שונה. ובייחוד דרך אחרת לקבל אנשים - ובייחוד בשנים האחרונות- הסטיגמות החלו להעלם. בתקופתי, היינו נדקרים על היותנו "פריקים". היום גם זה לא. היום גם אין כ"כ הרבה דקירות כמו פעם. אמנם לעיר את המוניטין שלה - אבל היא רגועה יותר מהמון מקומות. אנשים נרגעו. גם יש להם סיבות. בחמשת השנים האחרונות יש יותר פסטיבלים, יותר הופעות, יותר אירועים - יותר הכל. והעיקר שאנשים שמחים. והכל בזול. וכולם מכירים את כולם, ואף אחד לא עצבני על אף אחד. גם לא הערסים הכבדים ביותר.
אין פה את ההמולה הנרגזת של המרכז, את הזיהום הנוראי (אולי קצת מרמת חובב, אבל מה אני יודע) - את הזיהום האנושי - הגישה הסנובית המאוסה, הגועל נפש, האנטי המטורף הזה, והקריזיונריות הבלתי נתפסת. אין בבאר שבע את היכולת להעליב על כל פינה ולשפוט כ"כ, להיות מנוכר. לא. באר שבע היא מקום שבו גם אם לא יכירו את פניך - יזהו אותך - אולי הכרת את זה ואת זה, שירתת, למדת, איבטש"ת, היית באותו הכלא, היית באותה כיתה - אלוהים יודע - אבל יכירו אותך. ואם לא, אז מה? מה רע להכיר בנאדם חדש וטוב? לא יחבקו אותך? לא יגידו לך שב איתנו כפרה, אתה מסודר לדרך חזרה? כי גם הערסים הכי כבדים שלה הם האנשים הכי טובים שפגשתי. לא הייתי אומר טהורים וזכים, בטח ובטח שלא צדיקים. אבל אנשים טובים. אנשים פשוטים. של כבוד. אנשי העיר העתיקה שקמים מוקדם בבוקר לטרוח את מלאכתם וחוזרים בערב, לוגמים עראק או רואים כוכב נולד. מה ההבדל. אנשים טובים.
עיר טובה.
עיר שיש בה כל מה שאתה צריך.
ושכר דירה ממש אבל ממש זול.
וגם כוסיות.
אש.
*
נסיכה שלי, תוך כמה שעות כבר תהיי טוראי נסיכה, תהיי רשומה בשח"ר של"י, תאלצי לעשות מסדרי בוקר ואולי גם לקפוץ בלילות, אולי לטחון אבט"ש בטיזינאבי ואולי סתם לעמוד בהקשב במשך דקות ארוכות כהשמפקדות והסמל והרס"פ יהיו גיי רצח ולא ידעו מה לעשות איתכן.
ויהיה לך את כל המלח שבעולם לאכול את האוכל שם. ונדאג לך שיהיה לך גם המון מיונז.
ואם יהיו בעיות אני תמיד זמין, ותודות לעבודה שאני מכיר אנשים, יסתבר שאני מכיר את כל העולם ואחותו, ולא תהיה בעיה לעשות סבב קשרים ולהוציא אותך מכל צרה צוקה נגע ומחלה. ולזייף לך גימלים. שזה בכלל יהיה כיף.
את כל שאר מילות האהבה שיש לי לתת לך, אני לעולם לא אספיק לכתוב - בטח שלא מעל דפי בלוג זה, אבל יש לך מכתב ללילה הראשון שיוכל לבטא לא מעט מזה.
ואני אפציץ את הבושם שלי על הבובה[כלב, בן של זונה...עם מבטא, וזה (עדי שתמיד מתערבת ודוחפת את האף)] החדשה שקניתי לך, אין לך מה לדאוג.
אני תמיד פה. ולא עוזב.
ואני תמיד בשבילך. ושלך. תמיד.
אוהב אותך כ"כ.
*
ברכות והודאות לאל עליון, ברוך הוא ומבורך
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
