| 10/2008
אחרי חיבוק אחד
הבנתי שהבלוג הזה הולך להפוך להיות הסדנא היומיומית שלי להתמודדות הפרונטאלית שלי עם הילדים הנפלאים אך מסכנים שאני עובד איתם.
אין לי כח לפרוק כל פעם עוד ועוד חוויות סמי-מלודרמטיות שדי יחזרו על עצמן (אוי! איזה כיף! ילד/ה X הצליחה להזיז/לחשוב/להגיד/להביע!).
אבל הי, אולי אני בכל זאת אעשה את זה.
או אזכיר.
גם היום הילד והילדה האלו והאלו (אני לא מציין כאן שמות משני טעמים - כבוד בסיסי לילדים שלא יודעים בכלל אם הם רוצים שאני אספר לכל העולם על החיים שלהם, וגם בין השאר אני בחזקת יעני-מטפל, וחוקית, אסור לי לספר ולהזכיר שמות) עשו לי מעשים נהדרים.
אז כן, רוב היום העברתי עם הכי קטנים שוב, ושוב מצאתי את עצמי כ"כ נקשר אליהם וכ"כ אוהב אותם, וכן, מצאתי את עצמי על סף רגשי כזה או אחר, ומתלהב ללא הרף כי ילדה בת 7 הצליחה מלשנוא אותי לחלוטין לחבק אותי ולתת לי נשיקה על הזרוע כשהיא רצתה שאני אשחק איתה, ושוב הייתי צריך לרדוף אחרי אחד מהם כמו ביום שישי..
אבל אהח. אין לי כח לפרט.
כן יש לי כח להזכיר שהפלצנות ההזוייה שלי לא מצליחה להעצר שם. אז הרי לכם, המדריך השלם ל"כיצד להשאר צרי למרות שאתה בין היחידים שיכולים להגיד משפט מלא ב10 מטר מרובעים".
אז כך.
תגדלו זקן.
לה' פתרונים, זה גורם להם להתעמק בפנים שלך ברמות מטורפות. קודם לכן, רובם מגרדים בסנטרם שלהם ותוהים - מדוע כך לו ולי לא? - על כן הם פונים לשיטה השנייה לביסוס קונספט מחקר - דהיינו - חקירה משמעותית של השטח. אז הם מלטפים ומרגישים את הזקן. לי זה לא מפריע.
אך מסתבר, שהעניין, לפחות בבית הספר, נחשב למעין מעשה שלא צריך לעשות. אז כשאחד הבוגרים והמתקשרים יותר עשה לי אותו, גרם לו בוגר אחר לבוא ולבקש ממני סליחה. חי.
תחפרו בלי קשר
להלן דיאלוג שהיה עלול לקרות במציאות ובעצם קרה.
"לא!" -"כן." -"לא!" -"כן." -"לא!" -"אולי." -"לא!" -"לא?" -"לא!" -"האמנם?" -"לא!" -"קונספירציה." -"לא!" -"אינקוויזציה!"
משום מה, אחרי פרץ המילים הללו, הילד העירני נכנס להתקף צחוק. אהבתי את זה. עוד בתפריט - מנולוג -
"אז מה, מאמי, חשבת שתוכל לברוח ממני? הו לא! הו, אתה תשאר בפינה שלך הרבה זמן, מהפכן שכמותך. צ'ה גווארה, מה? צ'ה גווארה תשאר. לא, אתה לא תקום, לא אתה תשאר לשבת. אתה לא תזוז מפה, אתה שומע? עד שלא תתחיל לדקם לי פה אחד - האח הגדול תמיד צודק! לא.. לא! 2+2=5, אתה שומע? יופי. מצויין. כן, אתה מתחיל להתעייף שוב. תתעפץ, קדימה, תתעפץ - המוראל שלך ושל המחתרת תשבר, מאמי, ואתה תסור למרות האוטוריטט הלוא הוא אני!....מה את אומרת אילנה כפרה?.....שאני יכול לתת לו ללכת?....אה. אוקי. ובכן, מאמי, יש לך כנראה קשרים גבוהים בק.ג.ב, אבל אתה חומק מידיו של האינקוויזטור הפעם. אבל עינו של האח הגדול תמיד פקוחה!"
וכמובן שיש דיאלוגים בריאים ונהדרים, דוגמאת הנ"ל -
"אז, לדעתך, השימוש של קירקגור באברהם אבינו בתור מודל חיקוי היה מוצדק מטאפורית או בסה"כ ציון של אדם יחיד בהיסטוריה קרה?"
"-צחוק מתגלגל-"
"כן, גם אני חושש שלהביט במשל ללא מטאפורה משל חרס שבור ואידיוטי מעיקרו. נעבור נושא. הזרם התודעתי, פרוסט וג'ויס, מי את מי?"
"-צרי מקבל ליטוף אוהד-"
"אני מבין, ספרות זה לא הקטע שלך, בטח לא מודרנית. אני יכול להבין, זה בסדר. נעבור. מוזיקה אקספרסיוניסטית של סוף המאה ה-19. עם מי התחברת?"
"-נאקות מוזרות, מבטים חודרים-"
"אלקטרה של שטראוס, מערכה אחרונה! הו, חיקוי מצויין לביצוע של קלייבר, אני מזהה, אני מזהה, אכן, אכן מבריק. טוב, קוראים לנו לצהריים. קדימה."
סדנאות שירה זה שוס
ומי שלא מאמין לי יכול לשאול את הכיתה הזו הזו והזו, במיוחד בשעות לפנות-הצהריים, כאשר צרי מתיישב אחר שיעור חנ"ג, פותח את ספר השירה של אבנר טריינין שמצא ביד שנייה, ומתחיל לדקלם.
תאמינו או לא, מקשיבים לי. כלומר, כך זה נראה.
כן כן, סופסוף מצאתי קהל ראוי לזה.
אנשי דף בולע, אני חושב שיש לנו קהל יעד חדש. לגליון הבא מצרפים קרטונים צבעוניים נוסח "האורק הוא ירוק!" - שוס, שוס, יעבוד לנו, חבר'ה, יעבוד לנו.
שלא תאמרו שהגן היצירתי שלי דועך ואני מאבד את נפשי לדעת.
אולי אני כן.
כלומר - שוב - באמת שהחוויה היא בין השלישייה הפותחת בשני העשורים האחרונים, ובאמת שאני נהנה שם ולומד משם ובאמת, נפלא.
אבל לא קל.
*
בע"ה נתראה מחר נסיכה.
זה כל מה שאני יכול להגיד כרגע:)
*
אהבות עולם
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
