| 11/2008
על שני עיקרים.
שוב שעות מאוחרות,
קון נוקטורנה. לילות עמוקים. מוזר, כל העיר והרחוב מתכסים אט-אט שרוולים ארוכים, ורק אני מעז בקצר. כרגיל, האוזניות באזניים ואני צועק, אני צועק לי בנחת -
With eyes wide open – My body’s floating down the river
This live – What have I confined you for? It’s all inside – It’s all in silence
When the raven gets its way
A Million thoughts are swept away
And then you leave it all
You leave it all behind
Textures - Awake
תחושה ברורה של הטבלה, תחושה ברורה של רוח גדולה.
הסגולה מתעטפת. באין ניירות אני קורע פיסת עיתון וכותב עליה שיר.
*
ישנה התחדשות נוספת באוויר. לא, לא התחדשות. התנקות. על שני עיקרים עסקינן, ומתוכם הבנתי כיצד להתנקות הלאה. הרי היקום הזה שלי, מאז ההפנמה הגדולה דאז - הפך להיות מעין מעגל נרחב וחוזר על עצמו של הארות, הרעלות, נפילות, קפיצות - לא בתזזית. אלא בשלום. התנודות הללו, הנחשולים של מציאות המתנגשת בתפיסה אוהבת - הם אלו שגורמים לעליות ולמורדות. אבל מעל לכל האמונה והאהבה נותרות חזקות מהכל. הן עמוד השדרה הגדול שמשאיר אותי מחייך גם בימים הללו. * ובעצם זה העיקרון הראשון. זו תקופה קשה. יותר משדמיינתי, יותר משניסיתי לצפות. זו תקופה קשה, אך מלאת תכלית. מלאת אמת. מלאת כל שרציתי. המון בוץ שנתקעתי בו, אבל שלא כמו בצבא או במקיף - זה בוץ עם תכלית. בוץ עם רעיון ומסר. בוץ שאני מחייך כשאני מתרחץ בו.אז כמו במנטליות של סבי וסבתי, של המטען הגנטי שהועבר- ממשיכים הלאה. יאללה. קטן עליי. קצת יותר כושר וקפה. ועכשיו גם מצאתי את הקנקן-פלסטיק-למשקאות-חמים. מישהו אמר חליטה? * והעיקרון השני. הרצון הבלתי נדלה שלי להתפס בעיני עצמי לא כקדוש מעונה או כמשיח דווקא, אלא כמלאך, להמשיך את הקבעון הזה - להמשיך לתמוך בכל העולם, להמשיך ולהיות עמוד שדרה לכל העולם, הגיע לתמציתו. זהו. מרגע שהתחלתי לתרום לאלו שבאמת זקוקים לחום היד שלי ולמילה הטובה שלי נגמרה התכלית הזו.
סיימתי את עבודתי, והעת - בה אשקיע במי שבאמת זקוק לי, ולא בעדר בלתי נשלט של מתבגרים וכד' - הגיעה.
אולי באמת בגלל הרצון הבלתי נלאה הזה לעזור לעולם נתקעתי עמוק בכך? מצאתי את עצמך מסובך מעל הראש בנשים אובססיביות או דפוקות בשכל, מצאתי את עצמי מסתובב בישראבלוג בשעות לא שעות, מחפש בלוגים של נשים (וגברים!) שזקוקים לעידוד, נחמה, עזרה, עצה - ובסוף כל שיצא היה חיוך זמני, אולי תובנה מטופשת של נעורים, וסקס מזדמן בחלק ניכר מהמקרים?
לא נורא. כל זה שמור וחתום בספר, כל זה חלק מ- . שיישאר חתום. שיישאר, מנויילן, בשעווה חמה, איך שלא נרצה את זה. בשלב מסויים הדממה שנוצרת מרוב חזרתו של הפלייליסט בתוך השכל היא זו שהופכת למגן העיקרי שלך מרוחות הקור, היא, והאנרגיות המטורפות שמזדחלות סביבך ונכנסות פנימה, מאירות. מאירות חזק. ואתה מתנקה, לאט לאט. שוכח את הזעם שהיה לך על העולם ואחותו, שוכח את הפחדים שלך מהמחר ומהאתמול ומהעכשיו, שוכח ונותן להם להתפוגג. "מתוך כך למדתי \ את יתרונה של \ הזרימה הטבעית \ את כל הנחוץ \ כח החיים כבר יעשה."
רק שתהיי פה שוב, מחובקת היטב, חזק, כמעט מהודקת.
שזורה בחוטי העור שלי, מתקלף, ואת אוחזת.
תהיי פה ואל תעזבי.
כל פעם אני מזכיר וכל פעם תראי -
הרגעים עוברים מהר יותר.
רגעים שסופם דירה, סופם שאולי
לא יהיו יותר
לילות בודדים
בכלל בכלל.
אם רק נרצה, אהובה, אם רק נרצה.
שלי.
שלך.
שלום על כל עם ישראל
ואהבות עד
צרי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
